מונולוגים מהרחוב

שישי בערב. רחוב החלוץ פינת רחוב דבורה בהדר. טור דומם של מכוניות חונות במפרצון של תחנת האוטובוס שבמקום. גברים בודדים ישובים במושב הנהג, מחכים. למה? לנשים. לאלו שנסיבות החיים הביאו אותן למכור את גופן, להכניס עצמן לתוך לופ של סמים וזנות שממנו קשה עד בלתי אפשרי לצאת. חלקן מבוגרות, חלקן צעירות, חלקן עד מחזיקות בתקווה להשתחרר מהמעגל וכאלה שתקווה זו מתנפצת על פניהן פעם אחר פעם. הנה סיפורן של שלוש מהן. 

ח' בת 28: "גם ילדות טובות יכולות ליפול לזנות"

"שנתיים שאני עובדת ברחוב וכל מי שעובדת ברחוב, עושה סמים. יש משהו ממכר במעגל הזה, בכסף, ב-10 דקות בהם אני יכולה לעשות 100 שקל ויותר. זה כאילו כסף קל אבל כסף שפוגע בנשמה.

"את הפעם הראשונה אני לא אשכח בחיים, התקלחתי אחרי זה במשך שעתיים. שבועיים לא הייתי אני, מנותקת. אבל המציאות יותר חזקה. מאיפה אני אביא אוכל לבית שלי, לילד שלי? אז אני עוצמת עיניים וממשיכה. עברתי פעם התעללות מינית, קצת אחרי בת המצווה שלי, ממישהו שהוא קרוב, ופעם אחת גם בחורה הטרידה אותי – נגעה לי בציצי ומאז לא רציתי שהיא תשמור עלי יותר. המשכתי כרגיל. 

"התחלתי תואר ראשון, עבדתי בקייטרינג, הייתי עושה סמים פה ושם. אני שלטתי בזה, זה לא שלט בי. בשלב כלשהו נכנסתי לדיכאון, לא אהבתי את איך שאני נראית. היתה לי בעיה קשה עם דימוי גוף בגלל אמא שלי שפצעה אותי בקטע הזה, וחשבתי שאף אחד לא ירצה להתקרב אלי אם לא בשביל מין. עד שהכרתי מישהו שנתן לי לשים משהו מתחת ללשון, בהתחלה בחינם, עד שהוא ביקש כסף ומצאתי את עצמי מכורה. זה היה מורפיום סינתטי. אחרי כמה ימים היה לי שפעת, כאבים בגוף, דיכאון, עוד לא הבנתי שאני בקריז. הייתי הולכת גמורה לסוחרי סמים להתארגן והם היו מנצלים את זה לבקש מין. מהר מאד נפלתי לרחוב.

"בהתחלה הרגשתי מושפלת. אני מסתכלת על בחורות רגילות שעוברות ברחוב ואני עומדת בתחנה, רואה את המבטים שלהן, את ההבנה שלהן עלי שאני מוכרת את הגוף שלי, שאני נותנת משהו מיני בשביל כסף. מילא הייתי עושה את זה בשביל לחסוך או משהו, אבל אני עושה את זה בשביל סמים. זה משפיל, זה להיות הכי למטה שאפשר. זה מפחיד. לעמוד ברחוב, לעלות לרכב עם מישהו שאני לא מכירה. פעם אחת גם הגיע ערבי וגנב אותי, הבנתי שהוא עשה את זה לעוד בנות.

"בהתחלה עוד הרגשתי רע לעבוד בכביש אבל היום אפילו רגש ההשפלה נגמר, זה כבר אוטומט, אני לא מרגישה כלום. אני רק רוצה לשכוח, אז אני בורחת לסמים. עם שאר הבנות שעובדות אני יכולה לדבר, הן מבינות אותי אבל כן יש ביננו תחרות. אני לא יכולה לקרוא לזה תחרות בריאה כי שום דבר פה לא בריא, אבל כולן רוצות לעשות כסף. פעם המילה זונה עוד הייתה מפריעה לי, אבל שעושים את זה יום אחרי יום, אחרי יום, זה כבר לא מפריע.

"אין לי קשר עם העולם ה'שני', זה שמחוץ לזנות. אבא אין לי ואמא שלי שמגדלת לי את הילד תמיד מדברת איתי על המצב שלי וזה קשה, זו בושה כי אני לא גדלתי בסביבה של סמים. בסיוטים הכי גרועים של אמא שלי היא לא חשבה שתראה אותי ככה. למדתי בתיכון מדעי, אהבתי ללמוד, התגייסתי, הייתי במסלול נורמטיבי לחלוטין. לא רק מי שמגיעה משכונת מצוקה יכולה ליפול, גם ילדות טובות יכול ליפול לזנות".  

א. בת 59: "הקליינטים שלי מכורים לזונות כמו שאני מכורה לסמים"

"בעל שלי עבד בלילה והוא כל פעם ראה איך זונות עובדות, שמע איך גבר ואישה עושים סקס ברחוב בגלל כסף. הוא לקח דלי מים וזרק עליהם כי הוא חזק מפחד. הוא השתמש הרבה בסמים ומכר את כל מה שהיה בבית, הכל למכור – ספה, טלוויזיה, מטבח, עד שהגיע למיטה ושאלתי אותו 'מה מיטה? איפה נישן? רוצה אני אלך אחד פעם סקס בשביל כסף?'.

"היה גשם, רק אני שם בפינה. אוטו סטופ עוצר, גבר בא לשאול מהחלון ואני מסתכלת למקום אחר. הוא פתח חלון, קרא לי, אמר לי 'את עובדת מציצה?'. אני לא מבינה עברית טוב, חשבתי פצצה, חשבתי הולך להיות פיגוע. הוא צחק. אחר כך טיפה מצצתי לו, בלי סקס, חצי שעה, והוא הביא לי 150 דולר. חזרתי לבעל שלי עם 150 דולר והוא לא יודע מה לעשות עם מה שיש לו בלב, אז הוא אמר לי עוד אחד פעם, עוד אחד פעם, ככה 17 שנים 'עוד אחד פעם'.

"אני מפחדת מסקס חזק. אני לא לגמור עם גבר בחיים. לילה אחד באו אלי 30 גברים מאריתריאה – לא ביחד, אחד אחרי השני. גבר אריתריאה לא עושה כואב, עושה כבוד, הוא רק רואה ציצקי הוא גומר. בגלל זה אני אוהבת גבר אריתריאה, אפילו משטרה יודעת את זה.

"פעם הייתי סינדרלה, גבות יפות, שיער צהוב, שיניים במקום. אני דיפלומה בכימיה מרוסיה. הגעתי לארץ, עבדתי ניקיון. שכנה שלי נטלי כל יום קיבלה טלפונים, חשבתי כמה חברים יש לה. היא לקחה אני בג'יפ, הולכות בווילה, מכירות בחור יוסי שיודע אני עולה חדשה, ופעם ראשונה אני רואה אותו עושה כפית, משהו מבעבע, טיק טיק טיק, זה היה קריסטל נקי. נטלי נתנה לי, אני ככה מסתכלת מבחנה, שומעת ריח פלסטיק נשרף. רק אני עשיתי שאכטה והיה לי מה זה טעים, מה זה אש. אחר כך 17 שנה לא נגמרת אש. היום 5 וחצי חודש אני כבר נקייה. אני בסדר, אין לי הרבה דודא, וגם עם הסקס אני רוצה להפסיק. למה צריך זה? רק בגלל כסף.

"אז יש לי בן אדם שלא צריך סקס, אחד אתיופי, שני חיילים ואחד דתי שנותן 200 שקל בשביל חיבוק. היום בא בחור נתן לי 150 שקל על נשיקה בפה. אני לא נותנת נשיקה בפה, גם לא עם בעל. אני יכולה נשיקה בפה רק שאני רוצה, אבל הוא שילם 100 שקל בשביל נשיקה בפה, אז נישקתי בפה סגור. ביקש פה פתוח אז שילם עוד 50 בגלל זה. מותק. רוצה אני אגיד לך משהו? הקליינטים שלי מכורים לזונות כמו שאני מכורה לסמים". 

 ו' בת 34: "עד כמה שזה נשמע חרא, גם הילדה שלי היא לא סיבה מספיק חזקה בשבילי להיגמל"

"כל החיים הייתי שחיינית, שלושה אימונים ביום במשך 16 שנה עם מאמנים סובייטים שמזכירים את היטלר. הייתה תקופה שהייתי שוחה יותר מאשר הולכת. זה הצליח, הייתי אלופת מולודובה בשחייה והשתתפתי באולימפיאדה ביוון ב-2004. התחתנתי עם בחור וזה לא הלך, התגרשנו, עליתי לארץ ולמדתי בווינגייט. עבדתי כמאמנת שחייה ומורה לספורט ופגשתי את בעלי השני, התחתנו והבאנו ילדה ביחד. היום היא בת 9.

"כשהייתי בהריון גיליתי במקרה שהוא משתמש בסמים, הייתי מוצאת אצלו בקבוקים של אדולן ואני בכלל לא ידעתי מה זה. בחיים לא נגעתי, לא בסיגריות ולא בסמים. החלטנו שהוא הולך לגמילה ובאמת 11 שנה הוא לא נגע – היינו משפחה כמו מתמונה. הוא עבד כחשמלאי עם תנאים של עובד מדינה ואני עבדתי באגודת ספורט. אחרי הלידה נכנס לי ג'וק ורציתי לעזוב את השחייה. התקבלתי להיות מנהלת סניף בחנות בגדים באחד הקניונים בעיר ותוך כדי התחלתי ללמוד קוסמטיקה אצל נאוה קולאז'. לקחתי מימון לקניית מכונות לייזר להסרת שיער, להסרת קעקועים, שיזוף ופתחתי מקום משלי בקריית אתא. ואז הגיעה הקורונה.

"העסק שלי נפגע ואת בעלי פיטרו ממקום העבודה. היה רגע שפספסתי אותו שבו הוא חזר להשתמש בסמים. הוא היה צולל, נרדם, עייף, ותמיד היינו מדברים, אבל את זה הוא לא סיפר עד שהגיעו אנשים טובים לספר לי. לקחתי בשבילו אשפוזית, שילמתי אלפי שקלים, רציתי להציל את המשפחה שלי. עוד לא הבנתי אז מה שאני יודעת היום – אי אפשר לגמול נרקומן אם הוא לא רוצה. הוא המשיך להשתמש, רבנו כל הזמן, משהו נשבר אצלנו בבית ושבר אותי, גם כלכלית וגם נפשית – גם העסק שלי שנכנס לחובות, הבעל שמשתמש בסמים, הטיפול בילדה שעולה לכיתה א', הכל היה עלי. אמרתי לבעלי שיעזוב את הביתה ונכנסתי לדיכאון.

"ברגע אחד איבדתי הכל. הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים והגעתי למצב שאני לא קמה מהמיטה, מזלזלת בעבודה, לא לוקחת את הילדה לבית הספר. אין כסף, יש דיכאון וההורים שלי לא מבינים אותי. לא רצו לשמוע אותי. בשלב כלשהו חששתי שרווחה תיכנס לתמונה ותיקח את הילדה אז ביקשתי מההורים שלי לקחת אותה לתקופה כי אני לא מסוגלת לטפל זה.

"נשארתי לבד. עם חתול. אפילו הכלב שהיה לי נפטר. הלכתי לפסיכיאטר שרשם לי תרופות וכדורים שעשו לי עוד יותר גרוע, ניתקתי קשר עם חברים, לא טלוויזיה, לא מקלחת, רק על הספה כל היום. עד שחברה שלי הכריחה אותי לבוא ליום הולדת שלה, שתיתי קצת אלכוהול ובגלל שאני לא שותה בכלל אז השתכרתי מאוד מהר. היו שם כמה חבר'ה שהביאו קוקאין ואמרו לי בואי תסניפי פס קטן, תתעוררי. הסנפתי.

"פתאום הכל טוב, הכל כיף. מפה התחיל הבלאגן. מקוקאין עברתי להרואין אבל בלי מזרק, כי אומרים שהמזרק פותח את הדלת לארון קבורה של עצמך, אז רק הסנפתי. אמרתי לעצמי שאני לא אתמכר כי אני חזקה, יש לי כח רצון, כח סבל, הייתי באולימפיאדה, אבל עד שהבנתי שאני מכורה כבר היה מאוחר מדי. מהר מאד הגיעו הקריזים, כאב וחוסר נוחות בגוף. עד אז עוד היו לי קצת חסכונות אז שילמתי איתם על ההרואין עד שהכסף נגמר. התחלתי לגנוב. אוכל, בגדים, בשמים, משקפיים, הייתי גונבת כל מה שאפשר למכור.

"בגלל שעבדתי בקניון הייתי יודעת איפה המצלמות, איפה המאבטחים, איפה היציאות אז רק אחרי שנה התחילו לתפוס אותי. זה הגיע למצב שהיה לי 15 תיקים במשטרה והחלטתי להפסיק, כי התיק הבא זה כלא נווה תרצה ואת זה לא יכולתי להרשות לעצמי. זה היה קו אדום מבחינתי, יש לי ילדה בבית.

"לא יכולתי לגנוב יותר ובאותה תקופה ראיתי בנות שעובדות פה בתחנת האוטובוס.  הלכתי ברחוב ולא תכננתי לעשות את זה, אבל מישהו באוטו עבר, צפצף לי, עצר והציע לי לפנק אותו. הסכמתי. זה היה באוטו בבת גלים. הוא גמר ואז הוא החזיר אותי חזרה להדר. הרגשתי חרא. בכיתי. נגעלתי מעצמי. חושבת בראש 'ו' לאן הגעת?', אבל זה לא עזר. לאט לאט זה נהיה הרגל, כל פעם שאני צריכה מנה אני יוצאת לרחוב. אם מנה אחת עולה 400 שקל, אז אני צריכה לפחות ארבעה גברים, לפעמים גם פחות.

"יש לקוחות מכל הסוגים – חרדים, ערבים, רוסים, יהודים. כאלה תת רמה וכאלה רמה גבוהה, אבל כולם בסך הכל גברים נורמטיביים. בזמן הסקס אני לא מרגישה כלום, יש קיר ביני ובין הסיטואציה, מנתקת את הרגש, מנתקת את הכל. לא כל בחורה יכולה לעשות את זה. יוצא לנו לפעמים לדבר על זה בין הבנות. אני לא רואה בזה ניצול אבל היו כמה מקרים שבהם הרגשתי זלזול מהלקוחות והייתי פשוט מחזירה כסף והולכת.

"גם אם תביא לי 1,000 שקל אני לא אלך עם בן אדם שמזלזל בי, גם אם אני בקריז. לפחות על חלק מהאישיות שלי אני מנסה לשמור. מבחוץ אני נראית חזקה, אף אחד פה לא ראה אותי בוכה או מתלוננת אבל אין יום שאני לא תופסת פינה לבד ובוכה ושונאת את עצמי ומתגעגעת לילדה. וכן בא לי שמישהו יבוא יחבק אותי ויגיד לי 'ו' אני איתך'. כרגע אני לא רוצה להיגמל ועד כמה שזה נשמע חרא גם הילדה שלי היא לא סיבה מספיק חזקה בשבילי להיגמל, רק אהבה, רק זוגיות שתתן לי מטרה יכולה להביא אותי לגמילה".