מבט לתוך חליסה: "היום השכונה היא קורבן. הפשיעה מגיעה מבחוץ"

שכונת חליסה, 11:00 בבוקר, ביום שלישי השבוע נטושה ועזובה. רחובות ריקים ונראה כי הפחד שורר ברחובות. הגעתי השבוע לסיור בשכונה, להבדיל ממקומות אחרים, התשתיות הלקויות והלכלוך, אלו הבעיות הקטנות של התושבים, אבל גם זה לא חסר שם. 

בשכונת חליסה, החצר האחורית של חיפה הבלאגן חוגג. רק לפני ארבעה חודשים נרצח ברחוב בחור לעיני אשתו וילדיו. לפני כמה חודשים נרצח עאטף אבו כלייב בצ'ק פוסט; בנובמבר 2021 אבראהים בלקיס, בן 28, נורה למוות ואדם נוסף נפגע מכדור תועה ונפצע; בחודש יוני באותה שנה מייסר עותמאן, גרושה, נרצחה בביתה כנראה אל מול שלושת ילדיה. וזאת כמובן רק רשימה חלקית. 

"אנחנו מכירים את האנשים שנרצחים, את המשפחות", אומר אחד מתושבי השכונה שלא מוכן להזדהות בשמו, "מדובר בסכסוך בין משפחות. אנשים באים מבחוץ להתנקם ואין להם בעיה לרצוח קרוב משפחה. הם באים באמצע היום, רעולי פנים עם קלצ'ניקוב ויורים. הם מיומנים, בדרך כלל יודעים מי מטרה או היעד. לפעמים זה בגלל שמישהו דיבר יותר מידי". אולי זו הסיבה שהוא חושש לדבר יותר מידי כדי שלא יהפוך ליעד. ניסינו לדבר עם בעל חנות במרכז המסחרי שסירב לדבר בדיוק מאותה סיבה, אפילו בעילום שם.  

"אנחנו חיים פה נפלא ביחד, החיים המשותפים מאוד יפים" 

רוב התושבים בחליסה הם ערבים, אבל יש גם יהודים ואפילו יש בתים משותפים שגרים בהם יהודים וערבים ביחד. "אנחנו מסתדרים מצויין ובאים לאירועים אחד של השני. אנחנו חיים פה נפלא ביחד. החיים המשותפים מאוד יפים. אני יודע איפה כל אחד גר, יש פה הרבה יהודים ואף פעם לא היתה לנו בעיה", סיפר אותו תושב מהמגזר הערבי. הסתובבתי איתו כמה שעות בשכונה ובין הסמטאות. "אני מכיר פה הכל, כל מחדל, כל לכלוך, כל ערימה כזו שאת רואה של זבל שלא מנקים. יש לי אוזן קשבת בעירייה, אני מתקשר למי שצריך והם באים. אז אני לא מתלונן. אני לא יודע איך זה במקומות אחרים. לי הם מקשיבים".  

אז מה הבעיות בשכונה? 

"האלימות שנקלענו אליה מזה תקופה ארוכה. היה רוגע לתקופה של כמה שנים וזה שוב חזר. לגבי הלכלוך יש לי אוזן קשבת. מיד שאני מתקשר באים לנקות. מה שחסר זה מטאטא כביש. הייתי הולך למקומות אחרים, לכפרים, הייתי רואה פרחים. לנו לא היה כלום 5 שנים עם ראש העירייה הקודמת ועכשיו מתחילים לראות את השינוי שיונה יהב וגדי מרגלית, המנכ"ל עושים". 

לא מפחיד לגור פה? 

לפני חודש שמו מטען למישהו, לפני זה נהרג פה מישהו ליד ילדים, באים והורגים באור יום. גם אבו כלייב היה בחור טוב שתרם רבות לשכונה. מי שבא להרוג פה הוא לא מהשכונה, וכן, יש מעורבות כמובן של מי שגר פה. בערב תראי את השכונה עיר רפאים. אנשים מפחדים. השכונה הזו פעם היה מקום חי, היום כבר לא. כשיש צרות נפגעים העסקים ולא באים. עכשיו אכפת לי מהעתיד, לא מהעבר. אני לא יכול לשקם אנשים שכבר אי אפשר לשקם. אני רוצה לדאוג לצעירים שיבואו למועדון ספורט, פעם היה ריק כי לא היה כסף, עכשיו השגנו תקציב. במקום להיות ברחוב הם יהיו שם".

 ברחוב יש שלטים של מצלמות, כנראה כדי לתת תחושת ביטחון ולתפוס את הפושעים. יש גם נקודת שיטור, אבל היא היתה סגורה כשחלפנו על פניה. "הנקודה הזו כמעט ולא מאויישת, אבל יש שוטרים שבאים ומסתובבים פה. אני אמרתי שצריך שתהיה נקודת שיטור באמצע השכונה בציר הראשי, שתהיה פתוחה ויראו אותה. יש שוטרים מסתובבים אבל לא מספיק. צריך שיהיה סיור רגלי של בילוש, אנשים רציניים שיבואו, זה נותן נוכחות ותחושת ביטחון".  

מה לגבי מועדון הספורט?

"העירייה פעם לא תקצבה, רק עכשיו קיבלנו כסף. העירייה מעבירה לנו ודואגת כי כנראה מבינים שזו שכונה שצריך לדאוג לה. איפה שקיצצו לכולם דווקא פה הוסיפו. לצד כל הפשיעה והרצח אנחנו צריכים להעסיק את הילדים ולחנך אותם, אחרת לא נשרוד עוד שנים כאן". 

איפה המרכז של העבריינים, יש כזה? 

אין כזה דבר. נשארו פה רק המשפחות, הן לא חלק מהפשיעה אבל מתנקמים בהן. פעם רצו את הבן אדם עצמו, היום יכולים ללכת גם לאשתו. נשארו פה רק חלק קטן ממשפחות הפשע, לכן יותר רגוע. כל פעם שנעשה יותר רגוע אחר כך יש סערה. עכשיו כבר חודש וחצי רגוע". 

איך יוצאים מהמעגל הזה? 

"האינטרס שלי שהשכונה תתמלא באנשים משכילים, ברמה גבוהה, עם מחשבה אחרת, לא רוצה שיורידו את השכונה למטה. בוואדי יש פרוטקשיין ופה אין. אני רוצה שהילדים ינקו ויאספו את הזבל, כי אז בפעם הבאה הם לא ילכלכו. העירייה עושה כל שבוע הערכת מצב. בשכונה לא נכנסים למשטרה, אם מישהו יראה אותך נכנס למשטרה יחשבו שאתה מלשין ותסומן כיעד. אני מנסה לטפל לפני שתהיה מכה, אני מנסה שיהיה כמה שפחות חיכוך בין אנשים. היום חליסה היא קורבן, הפשיעה לא מגיעה מתוך מהשכונה, אלא אנשים מבחוץ". 

אז למה דווקא פה? 

"כי המשפחות פה, אבל אין מעורבות ישירה. רק אחוז מסוים מעורב". 

לאנשים מבחוץ לא מסוכן להסתובב פה? 

"לא. הבעיה היא התדמית. אם נמשיך לומר 'שכונת פשע' ילדים יגדלו ויתגאו להגיד שהם פושעים. אני לא רוצה את זה, זה לא מוסיף לי, אני רוצה לשנות, להעסיק את הילדים, ללמד אותם גם בביה"ס. זה יקח זמן, לקלקל זה תוך יומיים. פתאום יש ירי אחד אז השכונה שוב חוזרת למצב רע. שם רע תמיד ידבק אליה". 

יש סיכוי שהתדמית שלה תשתנה? 

"אם תמשיך להיות אוזן קשבת מהעירייה אני מאמין שנוכל לשנות. יש פוטנציאל טוב". 

"גם כשיש בלגן, לא מציקים לתושבים" 

אבי ענבה הוא יהודי שגר בשכונה כבר 50 שנה והוא דווקא מרגיש תחושת ביטחון. "יש תקופות שאין אבל בגדול יש ביטחון. אני אישית לא מפחד. גם כשיש בלגן הם לא מציקים לתושבים. נכון זה לא נעים, אבל אם יש משהו אז נכנסים הביתה. בדרך כלל זה קורה בלילה, כשהתושבים ישנים. כשאחים שלי מגיעים אלי מנוה שאנן וקרית ים הם באים לפה ואומרים שיותר טוב כאן ממקום אחר". 

מה כל כך טוב? 

"יש כבוד בין השכנים. כל אחד מכיר את המקום שלו. יש אווירה משפחתית. כשאמא שלי נפטרה באו אלי אנשים מהעבודה ושאלו אותי איך אתה גר פה? אבל אנשים מכבדים ועוזרים, אנחנו הולכים לאירועים שלהם והם לשלנו". 

ואין חשש לגור ליד ערבים, במיוחד בתקופה כזו? 

"אף פעם לא פחדנו מקטע כזה, גם כשהיו ימים גרועים. אני שומע שהם יתנו את כל החיים שלהם בשביל משפחת ענבה, המשפחה שלי, וישמרו עלינו. גם שהילדה שלי בת ה-12 הולכת ברחוב, אף אחד לא ידבר איתה. גם לילדות של אחותי שגרה לידי אף פעם לא דאגתי, שומרים עליהן". 

מהמשטרה נמסר: "נקודת המשטרה פעילה ומפקד השיטור הקהילתי במקום נגיש לתושבי השכונה. כמו כן, למען חיזוק ביטחון התושבים המשטרה פועלת באזור בכוחות גלויים וסמויים לאיתור פשעים במרחב הציבורי וסיכולם".

מעיריית חיפה לא נמסרה תגובה.