"זהו מוות אכזרי. אם מישהו היה בא לראות מה שלומו, מותו היה נמנע"

הכותרת הראשית שמאתרת את עמוד הבית של ארגון זק"א "להציל כשניתן להציל, לכבד כשנותר רק לכבד", לא יכולה היתה להיות ממוקדת או נכונה יותר. זק"א הוא ארגון התנדבותי יהודי-חרדי, המסייע למשטרת ישראל וכוחות ההצלה בטיפול בזירות אסון, איתור, חילוץ והצלה, זיהוי קורבנות והבאת גופותיהם לקבורה כשהדגש הוא שמירה על כבוד המת. 

עוד כתוב באתר שמתנדבי זק"א הם אנשים ללא שמות. דווקא עכשיו, לאחר שישה מקרי מוות של קשישים עריריים בחיפה בשבועיים האחרונים ורגע לפני שעם ישראל יתכנס יחד כדי לציין את חגי תשרי, יצאנו להכיר מקרוב את אנשי הארגון. לשמוע את העדויות המזוויעות ולהבין כיצד ניתן למנוע את התופעה שנקראת בפיהם "המגפה השקטה".

מוטי בוקצ'ין דובר זק'"א כבר ראה הכל. אבל מהמראה הקשה של קשיש גלמוד שנמצא בביתו, לפעמים שבועיים או יותר לאחר מותו, הוא לא מתאושש בקלות. "ראש השנה כבר מעבר לפינה וזה הזמן לדאוג לקשישים עריריים – לראות שיש להם מה לאכול, שהם מרגישים טוב, או רק לבדוק שהם בחיים", הוא אומר ולא מצליח להסתיר את הכאב, "זה כבר כמה שנים שאנחנו עוקבים בדריכות אחר התופעה. אלו אנשים מבוגרים, גלמודים, ערירים שאף אחד למעשה לא מבחין בקיומם. השכנים מזעיקים משטרה רק אחרי שמריחים ריח רע שיוצא מדירתם, כשכבר מאוחר מדי".

ואז אתם מגיעים לזירה.

"ומבינים שבמשך שבוע וחצי אף אחד לא בדק לשלומם, אף אחד לא ניסה לבדוק מה מצבם. בעבר היינו מטפלים בסביבות 180 מקרים בשנה ובזמן הסגרים בקורונה הייתה עלייה משמעותית וזה הגיע לכ-300 מקרים בשנה".

כשאתם נכנסים לדירה של קשיש ערירי, מה אתם מוצאים?

"אנשים צריכים להבין שזה מוות אכזרי מאין כמותו. אנחנו נכנסים הביתה ולפעמים הטלוויזיה דולקת, ברז מים פועל, או מוצאים את הקשיש בשירותים במצב ריקבון, כי פתאום קיבל אירוע לבבי. לא תמיד הם נמצאים במיטה, לא בהכרח בכלל, הם לפעמים מחליקים בבית ונשארים במקום שבו הם נפלו. אם מישהו היה בא לראות מה שלומו, מותו היה נמנע. וכשזה לא קורה צריך להבין שהוא מת בייסורים אדירים". 

ואתה מאמין שאפשר למנוע מוות אם רק השכנים יבדקו לשלומם? 

"כשאני אומר שצריך לעשות משהו, אני לא מתכוון לרשויות, הם עושים מאמצים רבים, אך לפעמים דווקא הקשישים גוזרים על עצמם את הניתוק. ואני אומר, בואו נגלה אחריות, אנחנו עם שנוסע למרחקים לעזור אחד לשני, אז דווקא בשביל השכן הפכנו לשקופים?". 

"כשאתם רואים שתי מנות ליד הדלת, זו נורת אזהרה"

בוקצ'ין מודע לעובדה שכולנו עסוקים, רודפים אחרי הרגע. שהעיסוקים היומיומיים לפעמים לא מתירים לנו זמן פנוי, ויש לו כמה טיפים שלא גוזלים זמן ומשאבים, כדי להציל שכן ערירי שלפעמים זועק לעזרה במשך ימים ואין מי ששומע. 

"לפעמים זה בסך הכול מעשה פשוט שבאמת מציל חיים", הוא אומר, "אפשר לעשות תורנות בין השכנים בבניין כדי לבדוק פעם ביום לשלומו, אם הכל בסדר. ישנם אנשים שמקבלים מזון מהמדינה, שמים להם מנה ליד הדלת. כשאתם רואים שתי מנות ליד הדלת, זו נורת אזהרה – גם האוכל רקוב וגם האדם לא בחיים. האנשים האלה שעברו שואה, הם מלח הארץ, הם בנו את הארץ ובזכותם אנחנו פה. לראות אותם ככה, אתם לא מבינים מה זה".

באיזה מראות נתקלת שהכי זעזעו אותך? 

"לראות ילדים במצבים כמו שהיו ב-7 באוקטובר זה קשה, אבל האירוע הכי קשה למתנדב זה גופות בריקבון. אי אפשר לתאר במילים את המראות האלה". 

תנסה לתאר.

"קחי תפוח, הכניסי אותו לשקית ניילון ותני לו להרקיב. ברגע שהגוף עובד והדם זורם, המנוע עובד ויש זרימה, לא מצטברים דברים. כשהגוף מפסיק לעבוד, הוא מתחיל מבפנים לתסוס ולהתנפח ולפעמים מגיע למצב שהוא מכפיל את נפחו, אפילו משלש אותו ואז הוא מתפוצץ. ואז יש חלקי גוף בבית ותולעים בכל הבית. הריח רודף אותנו חודשים. כמה מסכות שנשים עלינו וכמה שכבות בגדים, זה לא יעזור. אנחנו מטפסים על ערמות של פסולת כדי להיכנס לדירה ובנוסף הגוף התמלא בתולעים וריקבון וכל הקירות מלאים בתולעים. לפעמים, אם עבר יותר זמן אנחנו מוצאים רק שלד של הבן אדם".  

"איך לכל הרוחות השכנים במקום פאר נכנסים ללובי ולא מריחים את הריח הזה" 

כאמור, רק בשבועיים האחרונים היו שישה מקרים בחיפה של קשישים שמצאו את מותם בביתם, ונמצאו באיחור רב. הרשויות קיבלו מהשכנים דיווחים רק כשמצב הסירחון שבקע מהדירה היה בלתי נסבל. ישראל שכטר מתנדב זק"א בחיפה והקריות מספר שהוא מגיע לזירות של קשישים שנפטרו בבית גם בשכונות חלשות וגם בשכונות יוקרתיות. "זה בכלל לא משנה סוג השכונה. אני מגיע לכל מיני מקומות בחיפה, רואה אוכלוסייה בסטטוס נמוך או גבוה והכי גבוה, לפעמים ברחובות יוקרתיים בחיפה, בכרמל ובדניה. כשאני מגיע ומריח את הריח ולא מבין איך לכל הרוחות השכנים שגרים במקום פאר נכנסים ללובי ולא מריחים את הריח הזה? ריח של גופה ששכבה שבועיים".  

האם חיפה שונה מערים אחרות? 

"חיפה שונה מכל הערים באזור הצפון כי יש פה המון קשישים בודדים שלצערי אף אחד לא מתעניין בהם. הם יכולים להיות חודש או יותר בבית מבלי שמישהו יתעניין בהם. עצבן אותי מאוד כשהגענו לדירה ושמנו שקיות בחוץ. השכן אמר שזה מפריע לו ואחד המתנדבים שאל: 'והריח לא הפריע לך?'. זה היה במקום יוקרתי בכרמל. פעם היה מקרה של אישה בודדה בהדר שחצי שנה היתה בבית מתה. חצי שנה. על המראות שראינו שם אני לא רוצה לספר אבל השכנים צריכים לדפוק בדלת. אלו אנשים בודדים, מסכנים, את רואה דירות זוועה, מוזנחות בצורה נוראית, איפה הרשויות? אנחנו לפעמים המומים, לפעמים אין אפילו חשמל. יש כבוד המת ואנחנו חייבים לאסוף הכל. אני כבר 33 שנים בזק"א ובשנים האחרונות זה רק מחמיר". 

לקראת החגים שכטר מבקש מהציבור לדפוק בדלת של השכן, להגיד בוקר טוב, לראות אם הוא חי או לא. "לא לעשות את זה, זה פשוט חוסר אכפתיות. נקווה שלקראת השנה החדשה לא תהיה לנו עבודה. דפיקה בדלת תציל חיים, זה הכי חשוב".

שכטר שואל בפליאה איפה הרשויות ואנחנו מצטרפים לתמיהה. הרי כבר בשנת 2021 התראיינה מאירה קיפרמן, ראש מינהל הרווחה בעיריית חיפה ב"כלבו – חיפה והקריות" ואמרה שאחריות אזרחית זו הדרך לצמצם את התופעה, אך לא מפחיתה מהחובה המקצועית של האגף עליו היא אמונה. "החובה המקצועית שלנו היא לטפל באנשים במצבי סיכון וסכנה, לזהות אנשים ללא מערכות תמיכה ועורף משפחתי ולרשת אותם", אמרה אז ואף סייגה שזוהי תופעה רחבה ולאו דווקא קשורה לאזרחים ותיקים, "מדובר גם באנשים צעירים, ולצערנו היא מתרחשת כל הזמן. בדרך כלל זה קורה לאנשים עם פחות קשר לקהילה, אנשים שחיים בבדידות, או כאלו שצמצמו את הקשרים עם הסביבה".

היום היא אומרת שהעירייה פועלת בכל דרך כדי להגיע לכל תושב קשיש. "בחיפה מתגוררים כ-70 אלף קשישים. שירותי הרווחה פועלים בכל דרך אפשרית, על מנת להגיע ביוזמתם לכל תושב ותיק המתגורר בגפו ולספק לו רשת ביטחון חברתית". הפעילות מתבצעת על בסיס בחינת כל מקרי הפטירה של תושבים ותיקים בבתיהם, שנערכה על ידי שירותי הרווחה בשנת 2022. בהמשך לבחינה זו גובשה תוכנית איתור רחבה של תושבים ותיקים, לה שותפים כל הגורמים הקהילתיים והטיפוליים המקומיים והארציים – ביטוח לאומי, קופות חולים, משרדים ממשלתיים, מאות מתנדבים וקרובי משפחה – שלהם קשר עם תושבי העיר הוותיקים. 

"על בסיס כל אלה גובש מאגר מידע עדכני שבסיסו הולך ומתרחב", היא אומרת, "וגובשה תוכנית שנועדה להסיר חסמים בהעברת מידע חיוני בין גורמי הטיפול השונים. התוכנית נמצאת בשלבי אישור על ידי הגורמים השותפים לה. לאחר איתור התושבים הוותיקים 'נתפרת' לכל אחת ואחד מהם תוכנית התערבות אישית העונה על רצונות וצרכי התושבים".

"אפשר גם להזמין ארוחה ולדאוג למנה חמה, אבל זה כבר אקסטרה"

על תוכניות אופרטיבית למניעת הישנות מקרי מוות של עריריים קיפרמן לא מרחיבה, מעבר לבקשה להעלאת מודעות הציבור לחשיבות השמירה על קשר עם תושבים בודדים. "אנו חוזרים ופונים לכל תושב בבקשה לדווח לעירייה באמצעות המוקד העירוני 106 על כל תושב ותיק לגביו מתעורר חשש כי הוא זקוק לסיוע", היא אומרת. 

לישראל סביון, סגן ראש העיר ויו"ר סיעת הגמלאים, יש תוכניות מגירה לטיפול בכמות העצומה של אזרחים עריריים שיש חיפה, לדבריו הם מונים קרוב ל-25 אחוז מאוכלוסיית האזרחים הוותיקים. "7,000 אזרחים עריריים זו מסה קריטית גדולה וקשה מאוד", הוא מסביר, "עריריים אלו גם כאלה שיש להם משפחה, לעיתים רק משפחה רחוקה, שאין קשר ביניהם. בין האנשים האלה נמצאים מקרים טרגיים".

איך אתם מתכוונים לטפל בהם?

"אנחנו מתכננים להקים פעולה שבה נצליח לעזור לאזרח בשיתוף עם מערכת החינוך, שיהיה לנו בכל שכונה רישום של האזרחים הוותיקים ותלמידי בתי ספר יצרו איתם קשר אנחנו מתכננים שבימי שישי נעשה קבלת שבת כדי לשמור על אינטראקציה. אנחנו פונים לכל אדם שידפוק בדלת לפני החג אצל השכן ויראה אם הוא צריך משהו, או חסר לו וידווח למוקד הסיוע של שדולת הגמלאים או למוקד העירוני כדי ששירותי הרווחה יסייעו".

אם שירותי הרווחה יכולים להגיע לכולם, אז איך בכל זאת יש מקרי מוות של עריריים שלא מתגלים בזמן?

"היום עם התקנים שיש להם הם לא יכולים להגיע לכולם, חסרים אנשים, אין מספקי עובדים סוציאליים שיכולים להגיע לאזרחים. המדינה לא לוקחת זאת בחשבון, חיפה עיר מבוגרת וצריך יותר ויותר. נצטרך לפעול עם ראש העיר ובשיתוף פעולה והנחיה שלו שיזמין את שר הרווחה כדי לראות איך מצליחים לתת מענה לאזרחים העריריים". 

סביון מוסיף: "יש לנו בתוכניות גם הקמת רשות עירונית לאזרחים ותיקים ועוד תוכניות איך מגיעים לכל האזרחים העריריים. הקהילה החרדית יותר מאורגנת וגם הערבית, הבעיה בעיקר בקרב קהילת דוברי רוסית וגם אחרים. ביחד עם פיני וגמן שהוא יו"ר ועדת רווחה, אנחנו עושים פעילות משותפת כדי להגיע למקסימום אנשים". 

לסיום בוקצ'ין, דובר זק"א, משתף בטיפים נוספים מה ניתן לעשות: "לקראת חגי תשרי אנחנו יוצאים בקמפיין 'חיים או מוות גם בידיים שלך'. בדפיקה על הדלת יכולים להציל חיים. לא צריך איש מד"א או זק"א. פעם ביום אנחנו כשכנים צריכים להתקשר ל-106 ולעדכן באגף הרווחה שיש שכן שגר לבד, לא תמיד יש להם את הנתון. הדבר השני, לבקש מהשכן הערירי מספר טלפון של איש קרוב, כדי שניתן יהיה לעדכן בעת הצורך. אפשר גם להזמין ארוחה ולדאוג למנה חמה, אבל זה כבר אקסטרה".