"בשנה הזו למדתי על עצמי שכנראה אני בן אדם שיש לו כוחות על טבעיים"

כוחות ההצלה קיבלו במהלך השנה האחרונה משימות עמן לא חשבו שייאלצו להתמודד. חברי וחברות כוחות ההצלה השונים ראו במהלך השנה מראות שהעין האנושית, שנפש האדם לא חשבה שתהיה יכולה להם. במשך חודשים פעלו מתנדבי זק"א באותם שטחים שהפכו ברגע לשטחי לחימה. פיסת קרקע עליה רקדו האהבה והשלום הפכה לשדה קטל. שדות חקלאיים הפכו מלאים בדם הנרצחים והנרצחות. בתים בהם חגגו את השבת, או יום הולדת, או סתם בוקר משפחתי הפכו למלכודות של מוות. מי ששמר על כבוד הנרצחים, על טיהור אותם בתים, מי שהריח את ריח המוות, ראה את הזוועות, להן אחראים אותם מחבלים, היו מתנדבי זק"א, גיבורי העל שעמדו במשימה על אף המחירים שהנפש שילמה ומשלמת. את אות גיבורי העל לכוחות הביטחון מקבל מאיתנו מוטי בוקצ'ין מזק"א.

קודם כל מה שלומך?

"אמרת בצורה מדויקת. אצלנו המסע עוד לא הסתיים. למעשה, אצל כל עם ישראל המסע לא יסתיים עד שלא יחזרו החטופים בריאים ושלמים. אצל מתנדבי זק"א שעמדו בחזית בעוטף עזה, אצלנו המסע לא הסתיים מכל כיוון – פיזי ונפשי. אנחנו משתדלים להיות אופטימיים, לראות את האור בקצה המנהרה. יש ימים שאנחנו לא מצליחים לראות את זה, אבל זה האתגר שלנו". 

אני זוכרת כשהתארחת פה באולפן ותיארת את אותה נסיעה בכביש 232, נסיעה של כמה דקות שהפכה לשעות על גבי שעות, בלי שאתה בכלל יודע מה עוד אתם הולכים לפגוש. ואז במסגרת הדיסוננס, כשאתה חוזר הביתה לילדים, לאישה, כשאתה עם הריח של המוות, אתה רואה מתחת לבית ילדים שקונים קרטיב או אוכלים פיצה ואתה אומר "זו לא אותה מדינה, לא אותו מקום". 

"זה ממש ככה. אגב המחשבה הזו לא מצליחה להשתנות. לצערי או לשמחתי החיים ממשיכים ויצא לי לראות את הכתבה על השעות הראשונות בקיבוץ בארי עד שהגיעו החיילים לחלץ אותם. אני משתדל לא לראות כתבות או זכרונות של אנשים, כי גם ככה הנפש שלנו מצולקת ולא הצלחתי לעמוד בזה. 

"מצד אחד זה סגר לי הרבה מעגלים בראש ובנפש ומצד שני פתח הרבה פצעים פתוחים שחשבתי שכבר הבריאו. זה לקח אותי לרגעים שנכנסתי לקיבוץ בארי, אני חושב שזה היה ב-8 באוקטובר. כל פעם שאני חושב שאני מתקדם צעד אחד קדימה, פתאום אני מרגיש שאני שני צעדים אחורה. זה קורה לכל המתנדבים שעזבו את החיים והמשפחה שלהם, מהצפון והדרום, מהמרכז ומירושלים, ורצו לתוך התופת. באותו רגע לא חשבנו ולא דמיינו לאיזה מסע אנחנו נכנסים ולצערי המסע הזה לא תם".

אנחנו כן מנסים לחפש את חצי הכוס המלאה, גם הפכת לסבא. 

"כל השנה הזאת היא רכבת הרים, וכרגע התחושה היא שאנחנו דוהרים למטה ומחכים שהרכבת תעלה לפסגה, וכל הזמן מאחלים לשנה טובה יותר". 

כדובר זק"א, בשלב מסוים שילמת מחיר על מה שהעיניים שלך ראו. התמוטטת, אושפזת. אני זוכרת את הדאגה מכלל הציבור הישראלי. מה למדת על עצמך שלא ידעת? 

"הדבר הכי חשוב שלמדתי על עצמי, שכנראה אני גם בן אדם שיש לו כוחות על טבעיים. בשטח אנחנו מקבלים כוחות על טבעיים אבל צריך בסופו של דבר לשמור כי יש לנו ילדים, בנים, בנות, וברוך השם את הנכדה, כמו שאמרת. לפעמים בן אדם צריך לדעת מתי לתת מקום לאחרים ולא להגיד 'לי זה לא יקרה וראיתי הכל בחיים'. אומרים שזק"א הם מלאכים אז מסתבר שאנחנו אנשים בשר ודם עם לב ואוזניים ומוח. הדברים שראינו שם זה דברים שלא נתפסים. עברה שנה אבל בשבילנו לא עברה שנה, בשבילנו זה כל יום מחדש, כל יום מחדש. בארגון זק"א לקחנו את הדבר הזה בשיא הרצינות והקמנו דבר שלא היה – טיפול פסיכולוגי למתנדבים. היה ליווי חיצוני וזה די עבד בשוטף שלנו, כמובן שמי שהיה צריך טיפול קיבל, אבל פה מדובר באמת במשהו שלא ראינו". 

אתה זוכר את השיחות שלנו מה-8 באוקטובר על מחסנים מרוקנים, על משאיות מלאות, על ההגעה למחנה שורה. אתמול ראיתי את ההתאספות שלכם, של מתנדבי זק"א, אמרתם שכשנגמרות המילים פורצת המנגינה. מה זה הדבר הזה שאתם שרים שם? 

"בדיוק כמו שאמרת, נגמרו לנו המילים. פתחנו יחידת חוסן בזק"א, שזו יחידה שפועלת בתוך הארגון עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמלווים את המתנדבים ולפעמים גם את הנשים של המתנדבים והילדים, כי לצערי יש לנו גם 'נפגעי הדף', אני קורא לזה. כחלק מהתרפיה וההתמודדות שלנו, פשוט אספתי את המתנדבים, אמרתי 'מי שרוצה לבוא', הגיעו כ-150 מתנדבים. פשוט ישבנו במעגל, פנים מול פנים, לא כל אחד ראה את חברו. חלק עמדו, חלק ישבו. אמרתי למי שיש גיטרה שיביא איתו והבאתי צוות צילום. אמרתי להם, 'פשוט בוא ניקח איזה שיר שאין לו מילים', כי כל מילה – בן אדם לוקח את זה בצורה אחרת, פשוט נשיר את המנגינה. לקחנו מנגינה של רבי שלמה קרליבך ופשוט התחלנו לשיר אותה. זו מנגינה שפשוט סחפה לנו את הלב, אנשים בכו ושרו, פשוט נתנו לזה לזרום. שרנו, אני יכול להגיד לך, למעלה משלוש שעות. זה היה מנגינה. 

כשאני צפיתי באותו קליפ שצילמתם – זה מצחיק, הנפש גם כאבה, אבל גם התרחבה ובגלל זה אתה מקבל מאיתנו את אות גיבורי העל, על היכולת להציל, ולבכות, ולשמור, ולכבד. ואת כל זה לעשות בו זמנית וגם להיות אבא ובעל וסבא. אתה ומתנדבים רבים של זק"א ושל כוחות ההצלה, ומכאן אנחנו מודים על ההתגייסות הזו, ושלא נדע, ושלא נצטרך, מכולנו המון תודה. 

"תודה רבה לכם. אני יכול להגיד שאתם וכל עם ישראל שבאמת מעודד את מתנדבי זק"א ונותן מילה טובה, כל אחד בדרך שלו – אתם שותפים בידיים בעשייה שלנו. אני יכול להגיד שהשיר הזה, קיבלנו המון תגובות. בעיקר מה שחשוב לי זה התגובות מהמתנדבים שהשתתפו ומתנדבים שלא הספיקו להשתתף, שפשוט אמרו לי 'מוטי, זה פתח לנו את הלב ואפשר לנו להכניס דברים טובים ואנרגיות טובות, חיוביות, ופשוט זה ריפא לנו עוד חלק מהלב שעדיין היה פגוע מאותו 7 באוקטובר'. וזה באמת הכל". 

גיבורי על – משדר מיוחד לראש השנה – מסכמים שנה בין לחימה לתקווה. להאזנה לראיון המלא של מוטי בוקצ'ין עם ענבר דותן: