"ביום שישי, 6 באוקטובר, אף אחת מהבנות לא ידעה שזו ארוחת הערב האחרונה שלה"

סמל רוני אשל ז"ל שירתה במשך שנה וחודשיים כתצפיתנית במוצב נחל עוז. בבוקר ה-7 באוקטובר, כשפשטו מחבלי הנוח'בה על הבסיס, רוני העבירה דיווחים בקשר. בקול רועד, אך צלול. בגבורה נשית, יהודית קדומה, היא לא ויתרה, עד הרגע האחרון. 34 ימים עברו על שרון ואייל, הוריה של רוני, עד שקיבלו את הבשורה. סמל רוני אשל, תצפיתנית, בת 19, בנופלה.  את הכאב, את התבוסה, את היגון, את תחושת ההפקרה וההפקרות ניתב ומנתב מאז אייל, אבא של רוני, כדי שהאמת תצא אל האור. אייל הוא ללא ספק גיבור על שעושה הכל, על מנת שנבין מה קרה, על מנת שילדינו ונכדינו יהיו בטוחים ומוגנים יותר.

שלום אייל. קודם כל אנחנו צריכים להוסיף שיחד עם אנשים נוספים הקמתם את ועדת החקירה האזרחית. פעם ראשונה שדבר כזה קורה פה. עיקר הגבורה, מעבר לכל, זה על היכולת לצאת מהכאב האישי. 

"ואני עוד הלכתי ומינפתי את זה טיפה קדימה, כי הבנתי שזה גם חלק מהטיפול שאני מעביר את עצמי. אז נכון שכבודם של הפסיכולוגים, ובמקרה האישי שלי, זו הפסיכולוגית המהממת שצמודה אליי, אלינו, אבל הבנתי שכל הנושא הזה של הקמת ועדת חקירה אזרחית, זה פשוט בדמנו. כי אנחנו מדינה שחפצה בחיים ואנחנו אומה שמדממת למוות כרגע ואנחנו מתבוססים באיזושהי ביצה. בשביל הדור הבא שגדל פה, בשביל הילדים שגדלים פה, בשביל הנכדים של אותם סבים וסבתות שנמצאים פה במדינה והכל כדי שביום מן הימים לא יקחו מטוס וילכו מפה, כי זו המדינה שלנו וזה הצבא שלנו והצבא לא היה שם כדי לבצע את התחקיר. אז אני הקמתי את התחקיר, אני הקמתי את צוות הפעולה, זה שיקום ויגיד, 'רבותיי, לא עוד, צריך לחקור ולהוציא את האמת לאור'".

הרבה מאוד אנשים טובים פגשת בדרך, שלא היה שום סיכוי בעולם שהיית פוגש. זה גם אחד הדברים שחשוב לומר – באותה ועדת חקירה אזרחית יש פריפריה ומרכז, יש לבנים וכהים, יש ליכודניקים ושמאלנים, יש הכל – כי אותם נוח'בות לא שאלו את אותם חיילים, מה ההורים שלך מצביעים.

"ורק בגלל שהזכרת נוח'בות, זה לא רק הם, זה גם ג'יהאד איסלאמי ועוד משהו. ב-7 באוקטובר לא רק מחבלים נכנסו למדינת ישראל, בהמשך ישיר למשפט שלך ולמילה נוח'בות,  אלא גם אזרחים. אזרחים תושבי עזה שהיו שותפים מלאים לכל הפשע, מעשי האונס, אוי לכולנו על מעשי האונס, שריפת האנשים בעודם בחיים, בעיקר מעשי החטיפות והבזיזה. ולאותם אנשים שהיום בדעת קהל כזו או אחרת שקוראים להם אזרחים לא מעורבים, אז אני פה כאן כדי להגיד לך בקול חד וברור: אין אזרחים לא מעורבים בעזה, כולם היו שם מעורבים, עד היום כולם מעורבים. ולאותם אזרחים שהיום גם על ציר הזמן מבקשים סיוע הומניטרי מכל העולם, אז שכל העולם ידע מה חוותה פה מדינת ישראל ב-7 באוקטובר בזכות אותם אזרחים שמתבכיינים היום מעל לכל במה".

וזו בהחלט אותה גבורה אזרחית שאתה ואתם מהדדים גם לתוכנו וגם החוצה. שלא ישכחו, שזה לא יקרה עוד פעם, אנחנו לא נחכה עוד 50 שנה לתחקיר, ואנחנו לא נגדל את ילדינו על היום ההוא מתוך מקום של לא יודעים מה היה שם. הנה אנחנו יודעים, ולכן זה לא יקרה.

"אנחנו עברנו פה שואה ליום אחד, ועברנו פה את השואה הזאת כיהודים, כישראלים, כמגזר ערבי שהיה שותף גם לכל הסבל והזוועה הזאת, כי גם במגזר הערבי פגעו. ואנחנו כאן כדי להגיד היום 'לא עוד', כדי שהשואה ליום אחד הזו שעברנו לא תהיה עוד פעם. נעשה הכל כדי שזה באמת לא יקרה".

אתה זוכר את ה-6 באוקטובר?

"אני זוכר את ה-6 באוקטובר כי זה היה יום שישי וזו בעצם שיחת הטלפון האחרונה שלנו עם רוני. כשרוני התקשרה אלינו ואני ושרון היינו סתם ביום שישי של טיול בשוק לוינסקי בתל אביב. ולאחר מכן היא סיפרה לנו שהן עורכות את השולחן לכבודה של שחף, שחף ניסני המהממת.  שהייתה אמורה להשתחרר חמישה ימים אחרי שבת ה-7 באוקטובר, וזה לצערנו גם לא קרה.  הן ערכו לה את השולחן הכל כך מפואר הזה לאותה ארוחת ערב ביום שישי. ביום שישי אחד של 6 באוקטובר, שאחרי כמה שעות כולנו התוודענו לאסון הזה, ואף אחת מהבנות לא ידעה שזו ארוחת הערב האחרונה שלה. והן ישבו שם, והן צחקו, והן השתובבו, והמון סרטונים והמון תמונות, וזה בעצם הזיכרון האחרון שיש לנו מהבנות הטהורות האלה. כי אף אחת מהן לא הבינה מה הולך להיות בשעות האחרות של המעבר בין שישי לשבת".

במהלך השנה שעברה, מאז אותה שבת של 7 באוקטובר, גייסתם עוד בת, את יעל.

"אנחנו מגייסים, נכון. יעל שלי, האמצעית, צריכה ללכת ב-3 בנובמבר ללשכת הגיוס. וכן, זה החיים שלה, היא רצתה ללכת לצבא. אנחנו כולנו התחנכנו שזאת מנת חלקנו אחרי סיום יב', ואני אפילו שיתפתי בכך את בנימין נתניהו, ראש הממשלה בארבע עיניים, הסתכלנו אחד על השני, ואמרתי לו, 'בוא איתי לבקו"ם ב-3 בנובמבר, בוא תראה לי איך עושים את זה פעם שנייה עם אפס אמון'. אפס אמון וככה עוד עשיתי לו עם הבוהן והאצבע המורה את הסימן אפס, כי באמת היינו צריכים לקבל את הסטירה של שבת ה-7 באוקטובר, כדי שהיום ואתמול ושלשום ובחמישה ימים האחרונים, צה״ל יראה באמת את כוחו העצום? היינו צריכים לעבור את ה-7 באוקטובר? כי ההבדלים הם כל כך מהותיים בין פיקוד צפון לפיקוד דרום".

במהלך השנה האחרונה שוחחנו לא מעט פעמים, ואנחנו גם בשנה הבאה נמשיך לשוחח, וכמו שאמרתי לך, המיקרופון שלנו פתוח לכם לכל דבר ועניין כדי לשמור על הדורות הבאים, וכדי לשמור על הצביון ועל האתוס של מדינת ישראל. אייל, חיבוק גדול, ותודה לך ולכם על כל העבודה האזרחית שאתה עושה. סמל רוני אשל, הבת הבכורה שלך, חיה בלב של כולנו, אני מבטיחה לך, והיא תמשיך לחיות שם.

"תודה רבה, ענבר. תודה רבה ובאמת אני מייחל, אנחנו כולנו מייחלים, לשנה קצת יותר טובה, ובעיקר שקטה. כדי שנהיה פה באמת מאוחדים, ונפסיק עם השסע שקיים פה בחברה הישראלית, והוא כל כך עמוק".

גיבורי על – משדר מיוחד לראש השנה – מסכמים שנה בין לחימה לתקווה. להאזנה לראיון המלא של אייל אשל עם ענבר דותן: