שוק הפשפשים לא יהיה אותו דבר בלי השאבי שיק של בלומה מיי

המיתון בעקבות המלחמה נותן את אותותיו ומאלץ בעלי עסקים חיפאיים לעשות חושבים לגבי העתיד. רק לאחרונה דיווחנו על שלושה עסקי מזון מוכרים ואהובים אשר הודיעו על סגירת הדלתות לצמיתות. הנתונים המדאיגים על האטת הצמיחה במשק מלמדים שרמת החיים שלנו רק תרד ומעל בתי עסק רבים, ולא רק עסקי מזון, תרחף סכנת סגירה.

השבוע התבשרנו בפוסט בפייסבוק שגם בלומה מיי, חנות הוינטג' הוותיקה בשוק הפשפשים, תסגור את שעריה בסוף חודש נובמבר אך תמשיך באונליין עם אתר משודרג, מחסן לוגיסטי וימי מכירה ייעודיים.

לוק השאבי שיק כמו בביתה הקטן של לורה אינגלס אי שם בערבה התיכונה

בינואר 2013 נפתחה בשוק הפשפשים בחיפה חנות קטנה, ממש קטנה בגודל 12 מ"ר, שהחלה כתחביב של שתי שותפות חולמניות, רומנטיקניות – גבי רובין ועינת בן אריה – שקראו לה "מפעם". שם שנבחר בחופזה, כי היה צריך לעצב שלט, להדפיס כרטיסי ביקור ולפתוח עמוד בפייסבוק.

במפעם ניתן היה למצוא פריטי וינטג' מגניבים אבל היה צפוף, והשתיים עברו לחלל בו נמצאת החנות כיום בגודל 120 מ"ר. בשלב מסוים, כשהתחביב הפך להיות עיסוקן העיקרי, נפתחה חנות נוספת ברחוב מסדה, על חורבותיה של חנות שיבולים המיתולוגית – זקני העיר בוודאי זוכרים אותה – שהחזיקה מעמד כשנתיים. חוץ מיבוא של פריטים ייחודיים מכל הסוגים ולכל חללי הבית, השתיים בחרו לקחת את האהבה לווינטג' צעד נוסף קדימה ופתחו בית מלאכה בו שדרגו רהיטים בצביעה ידנית בלוק שהיה כל כך אופייני לתקופה והפך לסימן ההיכר של מפעם – לוק השאבי שיק כמו בביתה הקטן של לורה אינגלס אי שם בערבה התיכונה.

עם השנים גם השם הוחלף לבלומה מיי, שאלו הן שמות הסבתות של שתי השותפות ודווקא השותפות לא שרדה. רובין המשיכה לבדה, במקום בו סימני הגיל והפגמים הקטנים נראים על הרהיטים – החריצים, האופי וההיסטוריה – שם לדעתה חבויה השלמות האמיתית. 

גבי רובין, מי שעוקב אחרייך ברשתות ומן הסתם גם הלקוחות שלך לא הופתעו. הרבה זמן רצית לעזוב את השוק.

"ובדיוק בגלל זה אני לא רוצה להיות משויכת, או להיות חלק מגל הסגירות הנוכחי של עסקים שנסגרים בחיפה. בדיוק כמו שאת אומרת, זה לא היה סוד ומי שמכיר ועוקב אחריי יודע שכבר שנתיים וחצי אני מחפשת חלל חלופי. אני מדברת על זה וגם אקטיבית חיפשתי מקום. המחשבות על לעשות שינוי, אם זה לצאת מהשוק או לחבור לקבוצה ולקחת ביחד מתחם או משהו כזה, זה משהו שמתבשל בי כבר כמה שנים. ההחלטה עכשיו לעבור סופית לאונליין היא כמובן קשורה למלחמה ולא צריך לייפות את זה".

חנות אינטרנטית זה יפה, אבל אין כמו לראות בעיניים, למשש בידיים.

"כבר היו לי כמה גלגולים בעסק. אני מאוד מאמינה, מהניסיון, שעסק צריך להשתנות ולהתאים את עצמו. כמו שאני לא אותו בן אדם כמו שהייתי לפני 12 שנה, לא הגיוני שהעסק שלי יישאר בדיוק אותו דבר. המצב הוא מאוד מאוד קשוח, מבחינתי זה שינוי מתוך כוונה כן לחזור לחנות פיזית. העניין של לראות את האנשים, לדבר איתם, לספר להם על הפריטים, לסדר את החנות ובית המלאכה אלו דברים שאני עדיין מאוד אוהבת ומרגישה שהם חלק מה-DNA של העסק. אבל כרגע אני מרגישה שכדי שהעסק יוכל לשרוד, אני חייבת באמת להצטמצם".

"התחלתי את העסק עם יונה יהב ואני כנראה מסיימת את הקריירה בשוק עם יהב"

כאמור, העסק של רובין כבר עבר כמה גילגולים, אך כנראה המשמעותי ביותר היה בקורונה. "למזלי, בתקופת הקורונה, לקחתי מענק והקמתי אתר. אז התשתית הזאת קיימת ובמהלך השנים, בגלל שהעסק שלי מן הסתם לא נסמך רק על קהילה, או על לקוחות מקומיים חיפאיים, הרבה מאוד מהעבודה שלי היא מכירה או רכישה מרחוק", היא אומרת. "אני מרגישה שבאיזשהו מקום זו מעין אבולוציה, לא יודעת אם לקרוא לה טבעית, אבל זה לא מפתיע לחלוטין".

את כל כך מזוהה עם שוק הפשפשים ולדמיין את השוק בלי בלומה מיי זה קשה.

"באמת, העזיבה של השוק היא קשה לי, כי כמו שאומרים על השוק וכמו שאומרים על חיפה בכלל, אני מרגישה שזה מקום שהוא סופר מפוספס. אני כבר בקדנציה שלישית של ראשי עיר, זאת אומרת, התחלתי את העסק עם יונה יהב ואני כנראה מסיימת את הקריירה בשוק עם יונה יהב. ובכל השנים האלו אני שומעת הבטחות, ובחדרי חדרים אומרים 'כן, השוק חשוב, אבל הוא לא בראש סדר עדיפויות', וזה גם  משהו שמאוד כואב, חבל ומתסכל, כי מקום שהוא מוזנח ומוחלש הרבה יותר קשה לו בתקופות כאלה. וזה לא שאני חושבת שעיריית חיפה יכולה לעשות משהו כדי לשנות את המצב".

תעשי פרידה או משהו כזה?

"אני אמורה לפנות את החנות בסוף נובמבר. התוכנית המקורית שלי הייתה להפעיל את החנות עד כשבועיים לפני ובסופ"ש האחרון להזמין את כולם לבוא, לשתות יין, לנשנש, אבל אלוהים יודע מה יהיה. בינתיים הכול בהנחות מאוד גדולות ואני ממשיכה להוציא הובלות לכל חלקי הארץ. השבוע היו אצלי אנשים מבית הלל שזה על גבול הצפון ובשבוע הבא אנשים באים מקיבוץ עמיר. הלקוחות קונים וחשוב להם לבוא להיפרד מהחנות, הם עושים מאמץ וזה מאוד מחמם את הלב. זה עצוב, אבל זו תחושה מאוד טובה ונעימה".

ממתיק במעט את הצער. מה התוכניות לעתיד?

"בינואר, אני מקווה להתניע את הפרק הבא ומן הסתם זה קשור לאיך הדברים יתפתחו כאן, אבל יש הרבה תוכניות. אני כן רואה את עצמי עם חנות, אני מאוד אוהבת לדבר עם אנשים, אני מאוד אוהבת לדבר בכלל, חלום שלי זה לעשות פודקאסט, אבל זה לא קשור. כן, אני מאוד רואה את עצמי בחנות. נכון, הקורונה עשתה כל מיני דברים. מצד אחד, היא יצרה מצב שאנשים מרגישים מאוד בנוח לקנות אונליין. אם אני בת 50, מעל 100 קילו וקונה בגד ים באונליין, כנראה שמישהו עושה משהו כמו שצריך. מצד שני, כשאנשים כבר יוצאים מהבית, הם רוצים משהו מגניב וייחודי ואני חושבת שהחנות שלי בדיוק עונה על זה. משהו שבשבילו שווה לצאת מהבית. זה חלק ממה שניסיתי לעשות וליצור במהלך כל השנים, ואני מרשה לעצמי להגיד שהצלחתי. זה חלק ממה שאני אוהבת. אני לא רואה את עצמי מוותרת על זה, ואחזור אליו בעתיד הלא מאוד רחוק".  

עד הסגירה הפיזית של החנות, רובין מציעה את כל הפריטים בהנחה גדולה של עד 50 אחוזים גם באתר, אך אומרת שהחנות מלאה במוצרי נייר, כלים ואקססוריז וינטג׳ ועתיקות שלא מופיעים באתר. למרות שהאתר פתוח 24/7, החנות ברחוב קיבוץ גלויות 16, פתוחה בלו"ז משתנה בהתאם למצב.

לאתר בלומה מיי לחצו כאן.