מדריכי סיורים חיפאים: "החודש אנחנו על אפס סיורים ולמדינה אין מתווה פיצויים"

מאז האזעקה הראשונה שהופעלה בחיפה לפני שלושה שבועות, נכנסה העיר למעין קיפאון במיוחד בכל הקשור לתחומי הבילוי, המסעדנות, חיי הלילה וכל ענף שעיסוקו אינו החיים עצמם. אחד הענפים שחווים פגיעה משמעותית הוא תחום הסיורים וחיפה בימים של שגרה משופעת בהם – בסיורים מגוונים ברחבי העיר ובמדריכים מקומיים המוליכים אלפי סקרנים בשנה, מכירים להם את חיפה וממלאים את העיר בחיות אורבנית.

חודש אוקטובר היה אמור להיות חודש שמח במיוחד עם פסטיבל סרטים בינלאומי המושך אליו קהל רב מחוץ לחיפה וכן אנשי תעשייה מחו"ל, התארגנויות של אירועי תרבות פרטיים ועירוניים, הוא אחד החודשים החזקים עבור המדריכים המקומיים והעיר למעשה נותרה כעת ללא מבקרים.

"אתה רוצה לדעת כמה סיורים היו לי החודש?", שואלת שירי ויצנר, בעלת הבלוג חיפאית ומובילת סיורי מייקרים, גרפיטי ואוכל בשותפות עם ליאת ולדמן ועונה, "אפס. בעצם אחד. בשבוע שעבר היו אמורים להיות ארבעה סיורים שכולם התבטלו למעט אחד ומי אלה היו? תושבי הצפון ועוד בדרך לסיור הייתה אזעקה. עשינו להם מסלול מותאם שיעבור בעסקים שקרובים למרחבים מוגנים ובסוף יצא מהמם ולהגיד לך מה הכי כואב לי? שהסיורים שלי נועדו לעזור לעסקים בעיר והאבסורד הוא שעכשיו העסקים האלה זקוקים לנו יותר מתמיד, ואין אותנו".

בשגרה נטולת מלחמה, כמה סיורים את מוציאה בחודש?

"בחודשים החזקים, מהקיץ ועד סוף דצמבר, בדרך כלל כל יום שישי יוצאים שני סיורים ובחודש דצמבר לפני שנתיים, כאשר החג של החגים התקיים הוצאתי 24 סיורים בחודש", היא משיבה ומתייחסת ליוזמה של עפת"ח (עמותה לפיתוח תיירות חיפה) שנועדה להנגיש סיורים מקומיים במחיר מסובסד, "ברבעון הזה הסתמכתי על הסיורים של עפת"ח אבל הם ביטלו הכל. אני מבינה את זה, אני לא באה בטענות לאף אחד. בתור מדריכת סיורים גם לי יש אחריות לדאוג למסיירים, לי ולעסק שלי".

איך מסתדרים כלכלית בתקופה הזאת?

"אני ממשיכה ליצור תוכן עבור עסקים אחרים והבלוג שלי ממשיך לפעול, אבל שליש מההכנסה שלי הלכה וזה לא יחזיק עוד הרבה", היא משיבה ונוגעת בעתיד הצפוי לעסק, "אם הטפטופים של הטילים יימשכו לאורך זמן, אני מאמינה שהרוח האנושית והרוח החיפאית ינצחו ונלמד לחיות ליד זה ואני אומרת את זה בעצב. האיום הכי גדול שלנו כרגע הוא החרדה של אנשים והיא מוצדקת, תהיה עלי אחריות ללמוד איך אני עושה התאמות לסיורים בזמן מלחמה או מה קורה אם מופעלת אזעקה בזמן סיור, אבל אני לא רוצה לעשות את זה ומקווה שהמלחמה תיגמר בקרוב".

"בן אדם שחי בת"א חושב שהרבה יותר נורא פה ממה שקורה במציאות"

דותן ברום, המתמחה בסיורים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים בעיר, משתף גם הוא בקשיים, "ההכנסות שלי צומצמו לפחות בחצי, בינתיים אני שורף את החסכונות שלי", הוא אומר, "קשה לי לראות מתי נצא מהמלחמה וגם כשנצא ממנה יהיה משבר כלכלי שיפגוש את הישראלים וענף התיירות הוא תמיד הראשון להיפגע".

אחד הסיורים שתכנן ברום לסוכות נקרא סוכת שלום ועסק במפגש יהודי-ערבי, "הרצון שלי היה להציע אלטרנטיבה לשיח הפושה בארץ ולחשוב על חיפה כעל מודל שמציע מפגש, אבל היו טילים למרבה האירוניה. צריך לחשוב על זה מפרספקטיבה אחרת, על חווית מלחמה שעוברת על כולנו, יהודים וערבים, ביחד".

מדריכי הסיורים תקועים בין לבין, בין ההנחיות של פיקוד העורף המתירות התקהלויות וסיורים במרחב הפתוח לבין החרדה של האנשים שמשאירה אותם צמודים למרחב המוגן. התוצאה – היפגעות כלכלית ללא פיצויים מהמדינה. "החודש הייתי כמעט על אפס סיורים ולמדינה אין מתווה של פיצויים ואין שום דבר. אם לא הייתי שם שקל בצד לימים שחורים אז הייתי בבעיה חמורה", משתף ארז גולקו, המוציא עשרות סיורים בחודש בתחום הקולינריה בחיפה והצפון.

גולקו, אתה רוצה להפעיל סיורים בתקופה הזו או מעדיף לא להסתכן?

"אני דווקא חושב שאפשר להוציא סיורים, אולי לא עשרות אבל בשבוע שעבר עשיתי סיור פתוח למי שרוצה והגיעו 11 אנשים שאמרו לי שהם היו חייבים לבוא בשביל לנשום קצת אוויר", הוא מספר, "אני יוזם את הסיורים שלי אבל זה לא קורה כי גם החדשות לא עוזרות לנו כל כך. בן אדם שחי בת"א חושב שהרבה יותר נורא פה ממה שקורה במציאות".

אחד המקומות שגולקו פעיל בהם הוא ואדי ניסנאס ויודע לספר אם קיים שינוי ביחס וברצון של מטיילים יהודים לבקר בשכונה ערבית. "כמה ימים לאחר ה-7 באוקטובר היה שינוי אבל זה נעלם מהר מאד וכולם באים כרגיל. שואלים אותי מדי פעם אם בטוח ללכת בשכונה ואני משיב שהשכונה היא עתיקה ובעלת משפחות שחיות בה מאות שנים והם חייבים לבוא לראות את הקסם הזה שיכול לקרות רק בחיפה. הקהל שלי יותר פתוח לדו קיום ופחות בז לו".

מה הנזק הכלכלי של חודש שאין בו סיורים?

"לי יש הכנסה נוספת אבל על העובדים שלי, המדריכים, אני לא אצליח לשמור. אין לי פרנסה לתת להם", הוא משיב ומנסה להישאר אופטימי להמשך, "אני למוד ניסיון של פיגועים, קורונה ומלחמות ואני יודע להגיד שיום לאחר הפסקת האש אני אקבל טלפונים להפעלת סיורים. כרגע אני פתוח לקהל אבל הקהל לא מגיע. חברות היי-טק, שאני חי עליהם, לא נותנים לעובדים שלהם להגיע לסיור קולינרי בחיפה, מה אני יכול לעשות נגד זה?".

הדרכת טיולים זה לא עוד עבודה, זה חלק מהאישיות של הבן אדם, איך זה מרגיש לא לעבוד?

"בסיורים שלי אני מעביר את אורח החיים שלי: אני מדבר על תזונה, על בריאות, על הרגלי צריכה, על אוכל עונתי, על חומרי גלם וברגע שאני לא מדבר על זה, זה הכי כואב לי בעולם".