בריאלי נפרדים מהמורה הנערצת: "היא היתה באמת מחנכת, לא מטיפה. מורה לחיים"

אתמול (שישי) הלכה לעולמה נעמי סרוקה, מורה ומחנכת מיתולוגית ונערצת בבית הספר הריאלי, שמאוחר יותר אף שימשה כסגנית מנהל ואחראית לחינוך החברתי ערכי. נעמי בן זאב נולדה בשנת 1930 והיתה אמורה לחגוג בשבוע הבא, ב-5 בינואר, את יום הולדתה ה-94. היא למדה בריאלי מכיתה ח' ועד י"ב במבנה ששוכן עד היום בשכונת הדר, תחת ניהולו של ארתור בירם שהיה המנהל הראשון של המוסד החינוכי וסיימה את לימודיה במחזור כ"ט בשנת 1948. נעוריה בשנות המנדט הבריטי התאפיינו באהבת המולדת והיא לקחה חלק פעיל במאבק על זכות קיומה של המדינה.

בתאריך כ"ט בנובמבר 1947, כשלושה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים, פרסם האו"ם את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל. למחרת פרצה מלחמת העצמאות, וסורוקה התגייסתה למאבק יחד עם חבריה לכיתה. הם אמנם המשיכו ללמוד, אך יועדו להצטרף למלחמה מיד עם סיום הלימודים. לוח הזמנים של הנערים והנערות, רק בני 18-17 היה עמוס במיוחד. בבוקר הם למדו, בצהריים התאמנו בקפא"פ (קרב פנים אל פנים) ובירי, ואחר הצהריים הדריכו ילדים ובני נוער בתנועת הצופים. סורוקה זכתה להשתתף באופן פעיל בפעילות אסורה, כשהוטלה עליה מסימה להעביר עציץ שבתוכו הוחבא אקדח. בחינות הבגרות באותה שנה הוקדמו, כדי שסורוקה וחבריה יתגייסו להגנה.

בן זאב החלה את עבודתה בריאלי ב־1 בספטמבר 1953. המנהל שקלט אותה לעבודה היה יוסף בנטואיץ’ שהחליף את בירם לאחר פרישתו בגיל 70. היא לימדה ספרות, לשון ותנ"ך במשך 43 שנה והיתה מורה נערצת על ידי תלמידיה. האהבה שהרעיפו התלמידים על המורה עמדה בניגוד לטענות שנשמעו לאורך השנים על הנוקשות של בית הספר. על כך היא אמרה לא פעם שהיתה משמעת בבית הספר ואין ספק שהיו הרגלים ודרישות, אך היא כמורה לא הפעילה משמעת נוקשה ואולי פה טמון העניין למה היתה כל כך נערצת.

בפוסט שפורסם בקהילת מוטק'ה לקראת חגיגות 100 שנה לבית הספר הריאלי שהתקיימו לפני 13 שנה כתבה מרים (יזרסקי) ניר: "נעמי סרוקה, מורה ומחנכת. קודם כל בן אדם. האדם הישר ביותר שפגשתי בחיי. השאירה חותם, לדעתי, על רוב התלמידים שלמדו בריאלי ולא רק מהמחזור שלנו. מדי פעם שמה מוזכר בתוכניות שונות של הרדיו. לאחרונה שמעתי את אורן נהרי (בוגר הריאלי) מדבר בשבחה".

"הילדים שלי קראו לה סבתא נעמי"

לימים היא נישאה ליוסף סרוקה, ניצול שואה שנפטר לפני שנתיים גם הוא בגיל 94. לשניים נולדו שישה ילדים, כולם בוגרי ביה"ס הריאלי וגם ילדיהם, נכדיה, לומדים במוסד. היא הצטרפה לצוות הניהול לאחר פרישתה מהוראה, ובשנת 1996 היא שימשה סגניתו של מנכ”ל הריאלי באותה התקופה רון כתרי. "נעמי היתה מחנכת שלי בכיתות י"א-י"ב. זו היתה כיתה מאוד גדולה במגמה ספרותית עם 42 תלמידים שמתוכם שישה בנים", אומרת שושי עידן (ספקטור) ילידת 1950, "הקשר שלה איתנו היה קשר אחר, מאוד הדוק ועד היום כולנו שומרים על קשר. כל 5 שנים נפגשנו ותמיד נעמי היתה מוזמנת. ביום הולדת 90 היא לא יכולה היתה להגיע, אולי בגלל הקורונה, אז עשינו מפגש יחד איתה בזום". 

לך אישית היה קשר אחר איתה.

"נכון, לא רק שהייתי תלמידה שלה, היינו מאוד קרובות. הוריי נספו יחסית צעירים והיא היתה לי חצי אמא. היא היתה מורה לכל מקצועות הספרות וגם אני, אז הקשר שלנו ברמה המקצועית היה מאוד הדוק. הייתי רכזת חברתית בבית בירם במשך 20 שנה כשנעמי היתה אחראית על החינוך החברתי ערכי ואחר כך הייתי מנהלת סניף ריאלי של אחוזה. היה לנו גם קשר מקצועי, גם חברי, גם אימהי ומשפחתי, הילדים שלי קראו לה סבתא נעמי".

תלמידיה מספרים עליה שלפני הכל, היא היתה בן אדם.

"הדבר העיקרי להגיד עליה שהיא היתה אישיות גדולה. לא מורה סתם, אלא מורה לחיים. אחד הדברים האופייניים לה אלו השיחות העמוקות לתוך הלילה, היא תמיד היתה הולכת לישון מאוחר, היתה קוראת המון".

את יכולה להסביר את האהבה שהתלמידים הרעיפו עליה?

"בגלל האנושיות שלה, בגלל היכולת לדבר בגובה העיניים, בגלל היכולת למצוא אצל כל אחד את הדברים הטובים ולהוביל אותו הלאה. המון אנושיות, המון דוגמה אישית. אפשר היה לדבר איתה על הכל, גם על דברים מאוד אישיים. גם אלו שהיו להם יותר קשיים יכלו למצוא אוזן קשבת. זה תמיד היה בהמון כבוד, המון הערכה לכל אדם כאדם. אין לי ספק שגם צוות המורים הרגיש מולה דברים דומים. היא היתה מחנכת באמת, לא מטיפה, מאוד מאפשרת צמיחה. שיעורי המחנך היו מאוד מעניינים". 

"נעמי הייתה לי לא רק מחנכת ומורה, אלא גם אם ואחות. היה בה אפילו משהו מן האלוהות עבורי. בלעדיה, לא הייתי שורדת את ההתבגרות ומטפסת על המצוקים. נעמי הייתה אשה יקרה וגדולה מן החיים והיא נטועה בי לנצח. יהי זכרה ברוך", ספדה לה אחת מתלמידותיה בקבוצת ווטסאפ של בוגרים משנת 1968, ואחר הוסיף "כן, שותף לדברים מהלב שנכתבו כאן. נעמי היתה במהותה מחנכת אמיתית, שהיוותה לי דוגמא אישית לאורך עשרות שנים וככזאת, תמשיך ללוות אותי ומאמין שעוד מאות ואלפים מתלמידיה גם בעתיד".

הלווייתה של נעמי סרוקה תתקיים מחר (ראשון, 29 בדצמבר) בצהריים בבית העלמין בקיבוץ החותרים לצד בעלה יוסף.