חיים קסל פורש מכדורעף: "חלמתי על מהפכה בספורט החיפאי והגשמתי אותה"

ארבע אליפויות מדינה, חמישה גביעים, 12 שנות אימון של נבחרת ישראל, עשרות הישגים עם קבוצות הנוער, אלפי שחקנים ושחקניות ויותר מ-40 שנות קריירה הסתיימו בשבוע שעבר. חיים קסל בן ה-61 שהקים במו ידיו את הכדורעף החיפאי, תולה את המשרוקית. "קמתי כל יום בחיי בהרגשה שאני לא הולך לעבוד", הוא אומר, "אלא הולך לטפח ולעזור לבני נוער". 

קסל החל דרכו בכדורעף כשחקן כשהיה בן 12 בחטיבת הביניים בעירוני ג' ובהמשך כשחקן בנבחרת ישראל לנערים ונוער עד גיל הגיוס. עם שחרורו, בשנת 1985, הוא הקים, ביחד עם אביו משה קסל ז"ל, את מועדון הכדורעף הפועל נווה שאנן שהפעיל שתי קבוצות ילדים. "הייתי המאמן, הבעלים, מתקין הרשתות, השופט, הייתי עושה הכל", הוא משחזר, "ובשנתיים הראשונות זכיתי לעבוד עם אבי שליווה אותי עם פתיחת המועדון עד שנפטר. דברים שהוא לימד אותי נשארו איתי עד היום".

בחמש השנים הבאות מועדון הכדורעף של נווה שאנן צובר תאוצה, מגייס ילדים וילדות מהשכונה וזוכה להישגים ראשונים. "המחזור הראשון שאימנתי היה שנתון 71' בעירוני ג'. זה היה טירוף שמשך את כל ילדי בית הספר והשכונה ולאחר מכן גם מכל העיר הגיעו להתאמן באולם בבית ספר דינור. כמות הילדים כל כך גדלה שהייתי צריך להעסיק מאמנים נוספים שהביאו למצב שפתחתי לראשונה קבוצות גברים ונשים בליגה הבכירה. עד היום יש קבוצת בוגרים בליגה לאומית לגברים שכולה מורכבת משחקנים מקומיים מנווה שאנן שגדלו במחלקת הנוער שלנו".

לאחר 15 שנה ובלי תמיכה כלכלית ממרכז הפועל עוזב קסל וחובר למרכז מכבי ישראל שחיבק את שיתוף הפעולה ויחדיו הם מקימים את מועדון כדורעף חיפה,  וההישגים החלו להגיע – קבוצת הנשים זוכה בדאבל היסטורי בשנת 2016 עם קסל כמאמן, ב-2017  זכייה בגביע המדינה, ובשנת 2018 שוב הקבוצה זוכה בדאבל.

בעונת 2022-2021 זכויות הקבוצה עדיין רשומות על מועדון כדורעף חיפה אך ישנו שיתוף פעולה עם אגודת מכבי חיפה כרמל שמביא לעוד זכייה באליפות וגביע המדינה. בעונת 2024-2023 כל הזכויות הרשמיות עוברות לאגודת מכבי חיפה כרמל כשקסל מתפקד כיו"ר מחלקת הכדורעף והקבוצה זוכה שוב בגביע ונחשבת כאחד משלושת המועדונים הגדולים והמובילים בישראל.

מה הרגע הזכור לך במיוחד מתוך 40 שנות קריירה?

"קשה לבחור ברגע בודד. את האליפות הראשונה של המחזור הראשון שאימנתי בליגת נערים אני לא אשכח, מרבית הקבוצה עדיין נמצאים בקשר איתי עד היום. גם ההעפלה  בשנות ה-90 לליגת העל של קבוצת הנשים שהייתה מורכבת כולה משחקניות מקומיות קשה לי לשכוח וכמובן את הדאבל הראשון של קבוצת הנשים בליגת העל".

יש כישלונות שכואבים לך עד היום?

"יש לי שני רגעים כאלה: הראשון, שלא הצלחתי להחזיק מבחינה תקציבית וארגונית קבוצת גברים בליגת העל. ניסינו פעמיים לעלות לליגת העל אבל ראינו שאנחנו נכנסים לבור תקציבי, שאנחנו לא מצליחים לעמוד בו. השני, לא הצלחתי להעפיל עם קבוצת הנשים לפיינל פור האירופי. היינו קרובים, פעמיים הגענו ל-8 האחרונות אבל לא הצלחתי להגשים את החלום הזה".

40 שנות קריירה בענף ספורט שלא נחשב מהשניים המובילים במדינה לימדו רבות את קסל על תרבות הספורט הישראלית ומספקים לו הצצה על ה"עסקונה" הספורטיבית מאחורי הקלעים. "זה לא רק כדורעף, אין לנו באמת תרבות ספורט במדינה", הוא אומר, "זה מתבטא החל מכמות המועטה של שעות החינוך הגופני בבתי הספר היסודיים, ממשיך בחוסר היכולת של ספורטאי – אם הוא לא מכדורסל או כדורגל – להתפרנס בכבוד מהספורט ועד לקהל שלא מגיע ומשאיר קרחות גדולות ביציעים. לגבי העסקונה, צריך ללמוד לעבוד עם זה ולמצוא תקציבים מיוחדים שהמדינה מעניקה עבור פיתוח אוכלוסיות מיוחדות אבל קשה מאד להחזיק תרבות ספורט ואורח חיים ספורטיבי עבור ענפים שהם לא פופולריים במדינה".

אז למה בעצם לפרוש מהענף?

"בשמונה שנים האחרונות עברתי אירועים בריאותיים, אירועי מוחי ומחלת הסרטן, שגרמו לי לחשוב שאני לא יכול לעשות את העבודה בצורה ובהיקף שאני רוצה".

קסל לא הולך לנוח, הוא מונה על ידי אוניברסיטת חיפה לניהול מרכז הספורט אשר יפתח בית ספר למאמנים ומדריכים לכל ענפי הספורט וידאג להפוך את האוניברסיטה למותג ספורט, "הלחצים בתוך מערכת של מוסד אקדמי שונים מאד מלחצים של ספורט תחרותי שהוא תובעני 24/7. פה אין לחצים של גמר גביע או שחקנית שנפצעה ותוהים מה צריך לעשות. הלחץ המופחת באוניברסיטה ישאיר לי זמן להיות סבא טוב לנכדים ואבא טוב לילדים". אבל עם כל הכבוד לנוחות שהמסגרת האקדמית מציעה, קסל תמיד יישאר דבוק לכדורעף. "אם יעירו אותי באמצע הלילה, באמצע חלום, וישאלו אותי מה אני עושה אני אענה מאמן כדורעף. זה ישאר איתי עד יום מותי".

עד כמה מרגש לראות את הבן שלך ממשיך בדרכך?

"זה אושר גדול. הוא עושה הכל יותר טוב ממני. לשמחתי, היה לו את אבא ברקע שנתן לו נקודת פתיחה שעזרה, אבל משם זה שלו, ואני בטוח שהוא יעשה קריירה גדולה משלו".

נשאר לך עוד חלומות להגשים?

"רק לטפס על ההימלאיה".