האמנית שהקשיבה לרחשי כיכר פריז ולכדה את השכבות הנסתרות מהעין
טל געש היא אחת ממשתתפות התערוכה הקבוצתית "קריטי משותף" של אמני החממה לאמנות מקום שליד מוזיאון חיפה. היא בחרה להציג את הקולות של כיכר פריז שבעיר התחתית, לשם כך פיזרה מכשירי הקלטה ובמשך עשרה חודשים הקליטה קולות ורחשים. היא מצאה כיכר שמערבבת בין המטה של תחנת הכרמלית למעלה שמערבב אנשי עסקים, שותי קפה ואנשי שוליים ויצרה עמם שיח מתמשך. מהצופה היא מבקשת רק להקשיב
טל געש בזמן ההקלטות בכיכר פריז | צילום: טל געש
הדבר הראשון שתתבקשו לעשות כשתעמדו מול המיצב של האמנית טל געש, הוא להקשיב. מיצב הסאונד שלה מוצג במסגרת תערוכה קבוצתית בשם "קריטי משותף" של אמני החממה לאמנות מקום, והוא תולדה של שעות רבות בהם בילתה געש בכיכר פריז, שם פיזרה בה מכשירי הקלטה שונים ולכדה את השכבות הנסתרות מהעין.
"הקשבה היא איכות שחסרה לנו בשנים האחרונות והקשבה למקום מאפשרת לדמיין אותו אחרת ממה שהעין רואה", היא אומרת, "השכבות בין הפרטי לציבורי, הישן והחדש, הלמעלה והלמטה, ערבוב האוכלוסיות, מתערבבות ויוצרות משהו חדש".
במשך כעשרה חודשים פעלה געש בכיכר, חזרה אליה בבוקר ובלילה, באמצע שבוע ובסופו, בקיץ ובחורף, ניסתה לדלות מהסאונד רמזים ובעיקר להיות אוזן קשבת. "בעידן של היום, הקשבה זו פעולה כמעט חתרנית", היא אומרת ומפרטת את הסיבה שבחרה בכיכר פריז, "התוודעתי להיסטוריה של חיפה בה היא הייתה מוקפת חומה שהשער שלה היה בכיכר פריז. ניסיתי לדמיין מה קורה במקום שהוא שער, מי האנשים שיושבים בשער, מה הדינמיקה במקום כזה? ניסיתי לשמוע את הקולות של העבר מהדהדים בהווה".
בהווה מצאה געש כיכר שמערבבת בין המטה של תחנת הכרמלית למעלה שמערבב אנשי עסקים, שותי קפה ואנשי שוליים. היסטוריה שמתחילה בתקופה העות'מאנית שבה שמה היה כיכר חמרה ששימשה כמרכז תחבורתי ממנה יוצאות כרכרות (חנטורות בערבית) ואירוניה עם שינוי השם לכיכר פריז כאות הוקרה לצרפתים שסייעו בבנייתה של הכרמלית. "יש לי הארד דיסק מלא בשעות קולות של כיכר פריז שיצרו אצלי רבדים שונים של הכיכר. חזרתי אליה כל כך הרבה עד שנהייתי עוד אחת מהדמויות שפוקדות את המקום באופן קבוע".
מה גילית על כיכר פריז?
"שכיכר פריז מרכזת אליה אאוטסיידרים מכל הסוגים: הקלטתי שיחות עם חסרת בית נרקומנית ששיתפה אותי כמה שהיא אוהבת אמנות, סקייטרית צעירה שגולשת במקום או פלסטיני ממשפחת חמרה, שהכיכר הייתה בבעלות משפחתו, שמספר על חוויות ילדות וזיכרונות מצד סבו", היא אומרת בזמן שאנו מקשיבים לאחד משני המיצבים שלה בשם "שלוש שיחות" בו אותו פלסטיני מפרט את זיכרונותיו: "כל החניון הזה, כל המסגד הזה היה תוסס בבניינים וחנויות. זאת אומרת כשאני הולך שמה, כמו שאמר תאודורקיס, אני שומע את המוזיקה של האבן. שומע את הקולות של האנשים, אני מתאר לי איך ומה היה שם. הם יכולים למחוק את הבתים אבל הם לא יכולים למחוק את הזיכרון, אף פעם".
המיצב השני של געש לא נראה כמו עבודת אמנות רגילה, הוא דלת רבע פתוחה המציצה למדרגות המובילה מטה לעבר רמקולים שמהם בוקעים הקולות של כיכר פריז. "בלילה, בזמן שחיפאים הולכים לישון, כיכר פריז מתעוררת. חבורות מתיישבים על גג תחנת הכרמלית ומנגנים, זוג בדייט תופס פינה לדבר ואנשים שאין להם כסף לשבת בברים מסביב קונים בירה בקיוסק ומעבירים את הזמן".
מה היית רוצה שאנשים יקחו ממיצבי האמנות שלך?
"שיעצרו, יסגרו את הפה, ורק יקשיבו".
חיפה כסטודיו לאמנות
הפרויקט של געש הוא חלק מתערוכה קבוצתית בשם "קריטי משותף" שבה משתתפים גם נאני ברוק, האני חטיב, מיכל לפיד, פאינה פייגין, לילא עבד אלרזאק ודנה מזל זיו במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה בה מקבלים האמנים ליווי תקציבי ואמנותי באוצרותו של עוז זלוף שמספר על החממה, "אנחנו מזמינים את האמנים להסתכל על חיפה כסטודיו", הוא אומר ומוסיף, "האמנות של אמני החממה היא אמנות מבוססת קהילה שהיא הפיכה של מה שקורה בתוך קהילות שונות לתוכן שאפשר להציג אותו במוזיאונים בכל העולם".
מאיפה הגיע השם "קריטי משותף"?
"זה שם של ספר של פרופ' אלישבע סדן שמחקריה מתמקדים בעבודה קהילתית ותכנון קהילתי. בשם מאפיין קריטי משותף שהוא מושג תיאורטי שעוזר להבין מה מחבר בין פרטים בתוך קהילה. היא קראה לתשובה מאפיין קריטי משותף, לדוגמא בקהילה פמיניסטית אז המאפיין הקריטי המשותף הוא הנשיות או הכרה בנשיות אז לקחנו את המושג הזה והמשלנו אותו לקהילות שפועלות בעיר".
