מעז יצא מתוק: "קיבלנו בית משופץ, קהילה מחוברת, תודעה ציבורית ואוסף טמפלרי מרהיב"

מוצאי שבת, 18 בנובמבר 2024, שעה 19:44. נדמה שאף חיפאי לא ישכח איפה הוא היה כשאזעקה נשמעה ברחבי העיר. מאז שעות הבוקר, אלפי תושבי קו החוף הצפוני והקריות נכנסו למקלטים ולממ"דים בעקבות אזעקות שהתריעו על חדירת כלי טיס עוינים, ועשרות שיגורים ויירוטים. אבל אז, בשעה 19:44, רעש מחריש אוזניים קרע את השמיים ואי אפשר היה לטעות בזיהוי. דוברות איחוד הצלה הוציאה הודעה לקונית על ״פגיעה ישירה בבניין בחיפה, נזק למספר מבנים בסביבה. מספר פצועים מרסיסים".

הטיל שנחת במרכז הכרמל פגע בשלושה מבנים טמפלרים היסטוריים. הבית ששימש את עובדי המלון הסמוך לביתו של פרידריך קלר ברחוב קלר 4 שהיה צמוד לבית מגוריו ושני בתים של משפחת כריסטיאן איימן שהיו חלק מחווה שסיפקה מזון טרי למלונות במושבה הגרמנית שהיו בבעלות טמפלרית והיום משמשים כבית מדרש וספא יוקרתי.

בית קלר ההיסטורי ברחוב קלר 2 המשמש את אוניברסיטת חיפה למכון על שם גוטליב שומאכר שחוקר את הפעילות הנוצרית בארץ ישראל בעת החדשה וגם כקתדרה לציונות על שם הרי זסלר מיסודו של ראובן הכט, נפגע כתוצאה מהדף, חלונותיו נופצו וגג המבנה קרס. החשש הגדול של מנהלת הפיתוח האקדמי של המכון, ד"ר לילך ברק, היה ממזג האוויר. גשם היה צפוי לרדת והיו חייבים לבצע פינוי מהיר של האוספים הייחודיים והנדירים על הטמפלרים שנמצאים בארכיון. פוסט בפייסבוק שהיא פרסמה זכה למאות תגובות ועשרות אנשים התגייסו לארוז בחושך את המוצגים ההיסטוריים ולהעביר אותם עם אור ראשון למחסני אוניברסיטת חיפה.

אתמול (שני), שלושה וחצי חודשים לאחר אותה פגיעה ישירה, צוות גדול של מומחים החל בעבודת שימור, שחזור ושיפוץ ואולי, אם מזג האוויר יאפשר זאת, בעוד כמה חודשים ספורים, יחזור אוסף הכתבים הטמפלרים, המפות, השרטוטים והתמונות המקוריות של חיפה שנאספו על ידי אלכס כרמל ופרופ' יוסי בן ארצי שהוא ראש המכון והקתדרה, למשכנו החדש-ישן.

"חיכינו לרגע הזה כארבעה חודשים", אומרת ד"ר ברק שלא מצליחה להסתיר את התרגשותה, "זה היה תהליך מאוד ארוך משום שמדובר בבית לשימור ויש הרבה גורמים שצריך לתאם ביניהם. הבית בחכירה של אוניברסיטת חיפה אך בבעלות עיריית חיפה ומס רכוש היה צריך לתת אומדן של הפגיעה והעלויות ויש כמובן את נושא השימור וצריך היה לוודא היטב שהבית משתמר היטב כמו שהוא היה".

במהלך העבודה עם ועדת השימור העירונית, הבינו כולם שהמשימה בעצם היא להחזיר את הבית לקדמותו, למה שהוא היה, ולא מחזירים אותו חזרה לשנת 1890 שבה הוא הוקם. "הבית עבר הרבה שינויים במהלך השנים. השיפוץ הגדול בוצע בשנת 1994 עם פרופ' כרמל שהביא את הבית למצב בו הוא נמצא היום", היא מסבירה, "מצאנו שמעט מאוד פריטים מקוריים נותרו בבית, כמו המדרגות הפנימיות, המעקה, ובערך השלד. הגג הוחלף כמה פעמים, ולכן אנחנו מתכוונים להחליפו באריחים חדשים, נחליף גם את כל החלונות שהם לא מקוריים ולא אחידים ויש רצפות שצריך לחדש".

"את עושה לי טובה שאת פותרת אותי מהדבר הזה שהפך לאובססיה והשתלט עליי"

ההרס של מכון שומאכר, באופן מפתיע, הביא איתו גם דברים טובים. "למרות הנזק שנגרם, קיבלנו הזדמנות לחבר את הקהילה ולהגביר את המודעות הציבורית למקום", מספרת ברק, "אנחנו מקווים לסיים את כל העבודות תוך שלושה-ארבעה חודשים, וכבר התחלנו לבצע גיוס קהילה כדי לעזור בתהליך ההחזרה של הארכיון. כמה גורמים חשובים הביעו רצון לתרום לשיפוץ חדר התרבות".

וקיבלתם אוסף מאוד גדול מתורם שמבקש להישאר בעילום שם.

"נכון, קיבלנו אוסף מאוד גדול שהגיע אלינו מאספן מאוד רציני שנקלע בטעות לכתבה שפורסמה על הנזק שנגרם לבית ותרם לנו את כל האוסף שלו, אוסף ששווה חצי מיליון שקל.  משהו משגע. הוא אישיות מאוד ידועה ומבקש שלא לפרסם את שמו. האוסף נמצא כרגע אצלי בבית, הוא יגיע לבית קלר המוכן, מה שיהפוך אותו בעצם למכון המרכזי בעולם לנושא המחקר של הטמפלרים ונוכחות נוצרית בישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא שם אותנו ממש במקום מרכזי. אז היה נזק, אבל אנחנו הרווחנו. הרווחנו שיפוץ, הרווחנו גישה לקהילה ואוסף מרהיב. מעז יצא מתוק".

מה הייחוד של האוסף?

"לפני 16 שנה, די במיקריות בגלל שהוא אוהב ארכיטקטורה, האספן נדלק על סיפור הטמפלרים והתחיל לאסוף באופן אובססיבי דברים שקשורים לטמפלרים. הוא יצר ב-ebay רשת של אנשים-סוכנים שמאתרים לו כל דבר שקשור במילות חיפוש הקשורות לטמפלר, שרונה, יפו, ג'רמן. זה הגיע לרמה שהוא קונה לפחות שני פריטים בשבוע, הוא הביא לי פריטים מטורפים כמו מטבעות של טמפלרים. היתה להם שיטה הומוניטרית-מקומית, לקנות בצרכניות שלהם כמו קיבוץ עם מטבעות משלהם. קיבלתי ממנו בסביבות 3,000 גלויות שנכתבו מהארץ לחו"ל והפוך, כך אנחנו יכולים ללמוד על החיים שלהם, על הקשרים בין המשפחות".

הרוב בגרמנית?

"הכול בגרמנית. האספן ידע שהוא קונה גם המון דברים הקשורים לגרמניה ופלסטינה, שלא היו קשורים לטמפלרים וכך יש לנו גם ביי פרודקט של עולים מגרמניה, יהודים, שכתבו למשפחה שלהם שנשארה בחו"ל. וכך בעצם אנחנו מקבלים גם תיעוד של יקים על החיים שלהם בארץ וכן בולים נדירים מסוף המאה ה-19, תיעוד של בתי דואר שפעלו בארץ. זה תיעוד מרתק על החיים. חוץ מזה יש מסמכים על בנק טמפלרי. יש המון מסמכים, בסביבות 150 ספרים כש-30 אחוז מהם נדירים שאין אותם בארץ בכלל. באופן מפתיע הוא לא דובר גרמנית בכלל ולא ממש הבין את התוכן של הדברים כדי לספר את הסיפור ואת זה אנחנו נעשה עכשיו. אנחנו נפענח את זה יחד עם חוקרי התחום ונפענח אותם. הכל יעבור דיגיטציה, קטלוג ויעמוד לרשות הציבור".

שאלת אותו למה הוא מוסר כך את כל האוסף?

"רצתי אליו מהר ביום חמישי בלילה לאחר שהוא יצר איתי קשר, כדי שחלילה האוסף לא יגיע בטעות למישהו אחר. שאלתי אותו והוא ענה 'אני פשוט התמכרתי לזה, הגעתי למצב שאין לי שליטה, אני עוסק בז שעות על גבי שעות ומבחינתי את עושה לי טובה שאת פותרת אותי מהדבר הזה כי זה הפך להיות אובססיבי והשתלט עליי'. אז מהטיל הזה שהיה בעצם דבר נורא, קיבלנו בית משופץ, קהילה מחוברת, קיבלנו הד ותודעה ציבורית, ואוסף מטורף, אז יצא טוב".