"הרגשתי שענבר הולכת איתי, שאני מרגישה אותה פתאום, שהיא מדברת אלי"

"אמרו לי שאת שומעת… אמרו לי שאת רואה… בטוח את יכולה להיות בכמה מקומות", שרה עדי סומך בשיר החדש "ענבר", אותו כתבה כששמעה את הבשורה הנוראית על כך שחברת ילדותה, ענבר הימן, למעשה נרצחה בשבי וגופתה עדיין מוחזקת בשבי חמאס בעזה. במשך 71 ימים בני המשפחה וחבריה הטלטלו בין יאוש לתקווה כי שום בדל מידע או אות חיים לא הגיע ממנה ואת השיר שכתבה, הכניסה סומך למגירה ובמשך תקופה ארוכה התאבלה.

כמו מדינה שלמה, גם סומך קיוותה לסוף אחר. במשך זמן רב היא לא היתה מסוגלת לגעת בשיר, לחזור לאותו רגע כואב, ובחודש האחרון אספה כוחות, הקליטה, צילמה קליפ ושחררה השבוע את השיר לאוויר, רגע לפני יום הזיכרון.

"השיר מדבר על תחושות שלי – אני מרגישה שענבר עדיין רואה, עדיין שומעת וגם על מי שהיא היתה, איזה בן אדם גדול ומדהים היא היתה", היא אומרת בקול סדוק. "נכון, אומרים את זה על כל אחד שנפל, אבל באמת באמת, כל מי שפגש אותה זוכר. זוכר אותה, גם אם זה היה אפילו לדקה. זה מה שניסיתי להעביר בשיר".

כשעלתה סומך לחטיבת הביניים בבית הספר אחד העם בפתח תקווה, היא די לטשה עיניים לנערה המיוחדת שלמדה שני מחזורים מעליה. "מהרגע שראיתי אותה, הפכנו לחברות", היא משחזרת את הכרותה עם הימן שהתגוררה באותה שכונה. "היא בן אדם מאוד מאוד בולט לעין, יש לה סטייל מאוד ייחודי. בחורה בת 15 שמתלבשת מדהים, עם פריטים מיוחדים ושילובי צבעים, והשיער הזה, הכל היה ממש רמה אחת מעל כולם. היא לא נראתה נערה, היא נראתה בוגרת לגילה, משהו באמת ממש מיוחד. בהתחלה את חושבת שהיא די מאיימת, כי איזו יפה היא ומרשימה, אבל אז את מדברת איתה והיא הבן אדם הכי חברותי שיש".

כמעט מיד השתיים מצאו שפה משותפת, לשתיהן נפש של אמניות. הן היו נפגשות בהפסקות, לאחר שעות הלימודים. "דפדפתי אחורה בהודעות ממש ישנות ופתאום ראיתי שהייתי מתייעצת איתה על מלא דברים", היא מספרת ומוסיפה, "זה שנים שהיא מלווה אותי. ענבר למעשה למדה בשכבה של אחותי עינב והיא ממש הפכה להיות בת משפחה פה בבית. ידענו על כל ההתלבטויות שלה, על מה היא רוצה ללמוד לאחר הצבא וגם כשענבר עזבה ללמוד בחיפה, נשארנו בקשר. אני למדתי משחק בניסן נתיב ותמיד הזמנתי אותה לבוא לראות הצגות שלי. היא התעניינה באמנות שלי, אני בשלה".

"ענבר היתה כל הזמן שם, כל הזמן נוכחת"

הימן היתה אמורה להתחיל את שנתה הרביעית בלימודי תקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו בחיפה יחד עם בן זוגה נועם אלון. היא היתה אמנית גרפיטי, רייטרית שנהגה לחתום בשם Pink?. למסיבת הנובה היא הגיעה בשישי עם חברות והתנדבה לשמש בה כהלפרית, מטפלת רגשית שאמורה לסייע לאנשים שחשים לא בטוב. 

כשהתחילה מתקפת הטילים, הימן וחברותיה הסתתרו מתחת לבמה ואז החלו לרוץ לשדות כאשר המחבלים דולקים אחריהן והן התפצלו. הימן, שרצה ליד שני בחורים, נתפסה על ידי שני מחבלים שהעלו אותה על אופנוע וחטפו אותה לעזה. באותה שבת אף הופץ סרטון שלה מובלת לעזה בעודה מעולפת. 

"ענבר היתה כל הזמן שם, כל הזמן נוכחת", מספרת סומך, "את מוצאת את עצמך חלק מהחיים של הבן אדם הזה מבלי לשים לב. ואז קורה מה שקורה ואת מתפכחת ומבינה כמה הוא חסר, כמה הוא חשוב לך וכמה את אוהבת אותו. מאז החיים שלי הפכו להיות סביבה. לחפש אותה, לקוות שהיא תחזור, לפרסם עליה דברים, להיות שותפה לפרויקטים משותפים לכל החברים כמו Free Pink, לייצר סביבה אירועים כדי שיכירו אותה, שידעו מי זו ענבר. חשבנו שאם נקדם אותה, זה מה שיעזור לשחרורה".

את יכולה לחזור לרגע בו נודע לך שענבר לא בין החיים?

"היה לנו חשש מאוד גדול לחייה, כי היא היתה פצועה, אבל לא ידענו מה חומרת הפציעה. כל הזמן ניסינו לדעת ולהבין דרך כל מיני סרטונים נוראיים שהיו ברשת. ואז הודיעו שהיא לא בחיים וכך נולד השיר. זה היה מן רגע כזה, לנסות להכיל את האובדן הזה ושהיא צריכה לחזור. אבל כשהיא תחזור היא לא תהיה כפי שאני מכירה אותה. לקח לי זמן ועברו עוד כמה חודשים, עד שהסכמתי לגעת בשיר".

היא השמיעה את השיר ליפעת וחיים, הוריה של ענבר, שעודדו אותה להקליט אותו וכאמור, רק בחודש האחרון היא הצליחה להיכנס לאולפן ולהקליט. "לקח לי המון זמן לחזור לזה ואני מאוד גאה בו ובתוצאה שיצאה. אני כל כך מתרגשת מהתגובות של כולם ומההורים של ענבר במיוחד".

בחרת לצלם את הקליפ בחיפה.

"ברור. במקומות שענבר אהבה וציירה. חיפה הפכה להיות מגרש המשחקים של ענבר. יש שוט אחד מתוך המבנה הנטוש של הקזינו בבת גלים, זה מקום שהיא ממש אהבה להיות בו. בחוץ יש גרפיטי שהיא עשתה יחד עם חבר, לכן זו היתה הבחירה הראשונה לצלם בחיפה. הסתובבנו ברחבי חיפה וצילמנו ליד עבודות הרייטינג שלה. אני מקווה שהיא היתה רוצה שיראו ככה את האמנות שלה. זה משהו שחשבתי עליו הרבה, איך היא היתה רוצה להיות מוצגת".

המשפט "אלוהים פינה לך כסא", מצמרר.

"מבחינתי היא מחליפה את אלוהים, הוא נתן לה את הכסא שלו. היא היתה בן אדם עם כל כך הרבה כריזמה וקסם, תמיד נכונה לעזור".

אמרו שלא מפתיע שבחרה להיות הלפרית במסיבה. 

"באמת לא היו לה לפעמים גבולות לכמה שהיא נתנה והעניקה, כמה טוב לב היה לה. היה בה גם משהו ממש מדהים. מצד אחד היא היתה קלה, היה בה מלא רוח שטות. היא ידעה להנות, היינו יוצאות למסיבות יחד והיה תמיד קלילות סביבה, שמחה מהלב, בלי הרבה לחשוב. ולפעמים היו רגעים סופר עמוקים, היא היתה בן אדם רוחני וזה משהו שהרגשתי מהרגע שהודיעו לנו. הרגשתי שהיא הולכת איתי, שאני מרגישה אותה פתאום, שהיא מדברת אלי. אולי זו הדרך שלי להתמודד עם העובדה שהיא עזבה את העולם הזה. יכול להיות שזה באמת קיים, יכול להיות שהיא באמת נמצאת כאן באיזה אופן. זה מה שלפעמים אני מרגישה ועל זה כתבתי את השיר".

את השיר "ענבר" כתבה ומבצעת עדי סומך, אותו הלחינה יחד עם המפיק רועי אבני. לצפייה.