ההפתעה שחיכתה לאמן החיפאי בלו סימיון פיינרו, חתן פרס ישראל, בסיום הטקס

בסיום טקס הענקת פרסי ישראל שהתקיים ביום העצמאות בבנייני האומה בירושלים, חיכתה לאמן החיפאי הבינלאומי, פרופ' בלו סימיון פיינרו, לו הוענק פרס ישראל בתחום העיצוב והאמנות הבינתחומית, הפתעה.

ראש עיריית חיפה, יונה יהב, שהגיע לטקס מלווה ברעייתו כדי לתמוך בפיינרו, בישר לו שעיריית חיפה החליטה לשקם את יצירת האמנות שלו שהושחתה בידי אלמונים ולהשיבה למקומה – לא רק כמחווה של הוקרה לאמן, אלא גם כהצהרה נחרצת נגד אלימות כלפי תרבות, אמנות והמרחב הציבורי.

כפי שפורסם לראשונה באתר "רדיו חיפה", בתחילת חודש אפריל גילה סמיון פיינרו, כי יצירת האמנות שהציב ברחוב יפה נוף בקיץ 2022 נהרסה בידי ונדליסטים אלמונים. היצירה, לה קרא "רמזור מטופל", היא רמזור מהבהב עם המילים "Look At Me" באדום, צהוב וירוק, ממנה נהנו הולכי הרגל והנהגים שעברו ברחוב. הפסל הפך לאחד מסמלי המרחב העירוני – מקום של תקווה, אור ומבט מחודש על היומיום.

"יצירה שתפקידה היה לשמח, לתת תקווה ולהזכיר לנו את הדברים היפים שסובבים אותנו, במיוחד בתקופות מאתגרות, נפגעה בצורה כל כך שלילית על ידי אנשים שההרס והאלימות הם מה שמנחה אותם", אמר אז פיינרו ל"רדיו חיפה", ולא הצליח להסתיר את האכזבה, "זה מעורר תחושת אכזבה, כעס ותחושת חוסר הבנה לגבי מה שצריך להילחם עליו – יצירות אמנות שמביאות אושר או פעילויות שמחברות את הקהילה, ולא לעודד הרס".

"שיקום הפסל הוא בעיניי אמירה חשובה על מה שראוי להילחם עליו"

פיינרו, שנולד ברומניה ועלה לישראל בילדותו, חי ויוצר בחיפה. יצירתו נעה בין פיסול ומיצבים גדולי ממדים לווידאו, רישום ואמנות קהילתית. לאורך השנים הציג במוזיאונים וגלריות מובילים,

ייצג את ישראל בביאנלות ברחבי העולם, ופעל לשילוב אמנות בחינוך ובחברה.

יצירתו ניצבת בצומת מרתק שבין הגות יהודית, פילוסופיה קיומית ופרקטיקות אמנות עכשוויות. היא נובעת ממטען רוחני עמוק, וחותרת להפוך את המופשט, הנסתר והמטאפיזי לנוכח, מוחש ופיוטי. פיינרו הוא מן האמנים הבולטים בישראל הפועלים מתוך זיקה עמוקה לטקסטים יהודיים ולזהות תרבותית־רוחנית בהקשרים מקומיים ואוניברסאליים. עבורו, טקסטים – יהודיים ופילוסופיים כאחד – אינם רק מקור השראה, אלא נקודת מוצא שממנה נולד טקסט חזותי הדורש עיון, קריאה איטית והעמקה.

בתוך שדה זה, פיינרו מתבלט כאמן־הוגה, הרואה באמנותו שליחות – לא רק ביטוי אישי או אסתטי. "אני לא מאמין באמנות לשם אמנות", הוא מצהיר, "אלא באמנות שיש לה פונקציה – במיוחד בתקופה הזאת. אנחנו זקוקים לאמנות שמאחדת. הפגיעה ביצירה כואבת, אך שיקום הפסל הוא בעיניי אמירה חשובה על מה שראוי להילחם עליו – ועל הכוח של אמנות להתקיים, גם כשמנסים לפרק ולהרוס", אומר הבוקר פיינרו לאתר "רדיו חיפה".

מבחינתו, האחריות החברתית של האמן אינה מסתיימת בסטודיו או בגלריה. היא נמשכת אל תוך הרחוב, הקהילה והמרחב הפוליטי והתרבותי. מתוך אמונה עמוקה בתפקידו של האמן כשליח של שינוי, הוא יוזם פרויקטים חוץ־ממסדיים, חינוכיים וקהילתיים, השואפים להציע ריפוי, פיוס ותיקון חברתי. מבעד לכל אלה, עבודותיו של פיינרו משקפות מסע אישי וחברתי כאחד – מסע של הגירה, שפה, זיכרון וחתירה לשייכות. הן מעוררות כמיהה לחיבור בין שורשים לעתיד, בין פרט לכלל, ומציעות דיאלוג בין זהויות ודורות. זוהי אמנות הנובעת מן הנפש והגוף, מן העבר וההווה – אך פונה אל עתיד של חיים משותפים.

פיינרו, מהקולות הבולטים והמשפיעים באמנות הישראלית והבינלאומית, אמר בנאומו בטקס: "זה רגע של הכרה, אך גם של מחויבות. הפרס הזה הוא קריאה להמשיך – לשאול, ליצור, ולהשפיע על התרבות, החינוך והחברה. האמנות אינה מותרות – היא דרך חיים, היא אחריות".

אפשר קצת רכילות מאחורי הקלעים?

"היה מעמד מרגש. נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל שוחחו איתי אישית והזמינו אותי לביקור במשכן הנשיא. הנשיא ביקש ממני ליצור עבורו עבודה מיוחדת. בנוסף, ד"ר מרים אדלסון, שגם היא נכחה בטקס, הזמינה אותי להציג את עבודתי בארה"ב. זוהי פתיחת דלת לקהלים חדשים ורחבים".