תשעה באב – האחריות, החינוך והאפשרות להתחיל מבראשית

תשעה באב הוא יום של זיכרון לאומי, יום של חורבן. 

מסורת ישראל מלמדת אותנו שוב ושוב שהחורבן לא נבע רק מגורמים חיצוניים – צבאות זרים, עמים אויבים – אלא בראש ובראשונה מהתפוררות פנימית, משנאת חינם, קלקול מוסרי ואובדן דרך. זהו אולי הביטוי העמוק ביותר של לקיחת אחריות רוחנית ותרבותית – לא רק לשאול "מי אשם", אלא מה עלינו ללמוד ומה עלינו לעשות. 

הקביעה שחורבן מתחיל תמיד מבפנים נושאת בחובה מסר רלוונטי ונוקב דווקא בימים אלה. 

מאז הקמת הכנסת ה-25, החברה הישראלית עוברת טלטלה קשה, ששיאה בטבח 7 באוקטובר ובמלחמה הארוכה שבעקבותיו. אלה לא רק אסונות ביטחוניים, אלא קרעים מוסריים, ערכיים ורוחניים. שני הפסוקים הראשונים של מגילת איכה, מגילת החורבן של עם ישראל מהדהדים בכל רגע בשנתיים האחרונות: 

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; 

רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה, לָמַס. 

בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין־לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל־אֹהֲבֶיהָ:  

כָּל־רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.  

אך דווקא מתוך הקושי העצום והבלתי נתפס, עולה גם התקווה. 

יותר ויותר ישראלים – חילוניים, מסורתיים ודתיים – מבקשים זהות יהודית מחוברת, קהילתיות עמוקה, ורוחניות רלוונטית. השיח הישן של "דתיים מול חילוניים", עם הדימויים השחוקים של "עגלה ריקה ועגלה מלאה", כבר אינו משקף את המורכבות והעומק של הישראליות היום. 

החברה משתנה – גם באורתודוקסיה, ההולכת ונפתחת לתפיסות שוויוניות ורוחניות, וגם בתרבות החילונית, שמבקשת הקשבה מחודשת למקורות, לערכים ולעומק קיומי.

נקעה נפשו של הישראלי החילוני מהשחיתות וההסתאבות של הממסד הרבני הרשמי של מדינת ישראל והוא מצפה להזמנה רצינית מצד החברה הישראלית וביתר שאת ממערכת החינוך להיות שותף בשיחה על עתידו וזהותו ועל מערכת החינוך לייצר זאת.

זוהי שעתו הגדולה של החינוך העברי הממלכתי עברי בישראל. בימים בהם ישנו ענן שחור כבד מעל חיינו, החינוך הוא זה שבכוחו לאפשר לנו לראות מפרש לבן באופק. על החינוך הממלכתי העברי להתעורר ולהבין את תפקידו בעיצוב זהותו של הדור הבא ולהוביל מהלכי עומק ולעצב את עולם ההתחדשות היהודית של הדור הבא במפעל הציוני בישראל. זהות שמחוברת לערכי מגילת העצמאות ולחזון הציוני. 

בלעדי חידוש עמוק כזה, לא תהיה תקומה למדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, שוויונית וליברלית. אמנם נעשו ניסיונות משמעותיים בעבר: קרן תל"י, ועדת שנהר, מאה מושגים של השרה ליבנת ועוד. אבל כל אלה נשארו ברובם רפורמות חלקיות שלא יושמו. מעטים אם בכלל היוזמות שביקשו לעצב תפיסה שלמה של חינוך יהודי-דמוקרטי. לא כתחום דעת, אלא כאורח חיים קהילתי ותרבותי שלם, כזה שמייצר שפה, טקסים, חגים, סמלים, זהות ומשמעות.

אם ברצוננו להשפיע באמת עלינו להרחיב את ההבנה של החינוך אל מעבר לכתלי הכיתה. החינוך היהודי-דמוקרטי צריך להיות חלק ממארג קהילתי: בית הספר, תנועת הנוער, המתנ"ס, בית הכנסת, מגרש הספורט, ואפילו הצבא – כולם יחד יוצרים את המרחב שבו ילדים ובני נוער מעצבים את זהותם.

זו משימה לא פשוטה בימים שבהם יש טשטוש וּבִלבול בין ערכי האמת לדברי הבל, חנופה ושקר. וּבִתקופה שבה האדם ניזון מאמצעי תקשורת ומרשתות חברתיות, שלא תמיד מעודדות לחשיבה ביקורתית ומעמיקה. דווקא עכשיו, הכמיהה למשמעות, לשיחה עמוקה, לאמונה – ברורה יותר מאי פעם. זהו אתגר מרתק ועצום העומד בפני החינוך היהודי דמוקרטי בישראל – יצירת שפה, תרבות ואורח חיים היכולים לקבל ולהכיל את הציונות החילונית וההתחדשות היהודית כמשלימים ומפרים זה את זה. 

כדי לממש משימה זו, עלינו לייצר מסה קריטית של מנהיגות חינוכית – אנשים ונשים שנושאים בליבם את בשורת החינוך היהודי דמוקרטי, ושיהיו נוכחים בכל מערכות העשייה הציבורית בישראל. הם יהיו אלו שיובילו את השיח על צדק, חמלה, יהדות, אזרחות, זהות ותקווה.

וכדי שכל זה יקרה דרוש שינוי מהותי בהכשרת מורים. לא עוד רק ידע פדגוגי בתחומי דעת שונים אלא גם ובעיקר ההבנה והאחריות לעיצוב זהות, ליצירת משמעות ושייכות לתרבות, תוך היכרות מעמיקה עם ארון הספרים היהודי והכללי. 

תשעה באב מלמד אותנו שעם ישראל ידע לשרוד חורבן בזכות הרוח. בזכות האמונה באפשרות להתחיל תמיד מבראשית. במשך אלפי שנים סיגלנו את היכולת לצמוח מתוך חורבן, מתוך משבר אל התקווה ותמיד היה זה החינוך היהודי שאפשר את התקומה. תפקידו של החינוך בימינו הוא להוביל את עם ישראל בשעתו הקשה. לסלול ולהאיר את הדרך, לחדש שפה ותרבות, ולעצב זהות יהודית דמוקרטית רלוונטית ואוהבת אדם. חינוך כזה יכול להעניק לתלמידים שלנו ולכולנו, לא רק ידע, אלא תחושת משמעות, תקווה, ורצון לתקן עולם.

בעת כתיבת מילים אלו ארבעים ותשעה חטופים וחטופה אחת נמצאים בעזה. לא תהיה תקומה ולא נוכל להתחיל בריפוי ובתיקון עד שאחרון החטופים לא ישוב לביתו ותסתיים המלחמה בעזה שמביאה עלינו גם חורבן מוסרי עמוק. 

לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכׇל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ (קהלת ג' א') 

הגיע עת חינוך יהודי דמוקרטי.

צום תשעה באב תשפ"ה יחל במוצאי שבת (2 באוגוסט), ויסתיים למחרת ביום ראשון (3 באוגוסט) עם צאת הכוכבים.

הכותב הוא הרב אופק מאיר, מנכ"ל מרכז חינוך וקהילה ליאו באק, איש חינוך שהחל את עבודתו במוסד החינוכי בשנת 1989 ומילא שורה ארוכה של תפקידים לאורך שנות עבודתו.