אריה (זלמן) זלמנוביץ ז״ל יובא סוף סוף לקבורה בישראל

הבוקר (רביעי) לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, הודיעו נציגי צה״ל למשפחותיהם של החטופים אריה (זלמן) זלמנוביץ ז״ל ורס״ר (במיל׳) תמיר אדר ז״ל, סגן רבש״ץ וחבר כיתת כוננות, שניהם מקיבוץ ניר עוז כי יקיריהם הושבו לישראל והושלם זיהויים. לאחר 747 יום בשבי חמאס, יובאו השניים לקבורה בארצם.

אריה זלמנוביץ', זלמן בפי כל, נולד וגדל בחיפה והגיע לקיבוץ עם גרעין נח"ל, שם הקים משפחה, היה אב לשני בנים וסב לחמישה נכדים. כל חייו היה איש אדמה אשר עסק בחקלאות ובגידולי שדה, התמחה בגידול חיטה בתנאי הנגב. מספרים כי היה איש ספר ובעל ידע רחב בהיסטוריה ובידיעת הארץ.

זלמנוביץ היה בן 85 כשנחטף באותה שבת ב-7 באוקטובר מביתו. הקטסטרופה בניר עוז גבתה יותר מ-100 קורבנות, כלומר אחד מכל ארבעה תושבי הקיבוץ נרצחו או נחטפו. "התקשרתי לחברי הקבוצה שלי שעדיין גרים שם, הם לא ידעו להגיד מה מצבו", סיפר בועז בנו המתגורר בחיפה ל"רדיו חיפה", "הצבא הגיע, עבר בין הבתים והממ"דים, ריכזו את מי שנשאר חי בגני ילדים וספרו מי נמצא ומי לא. בלילה, הבנתי שהוא איננו".

למחרת, באור יום, הגיע כוח צבא בשנית לקיבוץ וגילה דם בממ"ד של זלמן, אך בני משפחתו עדיין לא ידעו דבר נוסף על מצבו. "אבא שלי לא בן אדם בריא, הוא צריך את התרופות ואת האוכל המיוחד שלו", אמר אז בנו, "רק אחרי 11 הימים הראשונים הסטטוס שלו הוגדר כנעדר, חמישה ימים אחרי, הסטטוס הפך לחטוף, עוברים עוד יומיים והודיעו לנו שיש סבירות גבוהה שהוא חי".

ב-17 בנובמבר שוחרר סרטון על ידי חמאס ובו נראה זלמן חסר חיים, אך לא היה די בו כדי שגורמים ישראליים יאשרו את הידיעה. "ראיתי את הסרטון והיה מאוד קשוח, כואב ועצוב", אמר בכאב הבן שביקש להעביר מסר, "הדוגמא של אבא שלי מראה שככל שהזמן עובר, אנשים חולים, מבוגרים, הזקוקים למזון מיוחד, יתקשו להחזיק מעמד ולכן חשוב לפעול ולהביא לשחרור החטופים בהקדם", אמר אז זלמנוביץ הבן.

זלמן הוחזק בשבי כ-55 ימים עד ליום 1 בדצמבר 2023, היום בו התקבלה הודעה רשמית שהוא אינו בין החיים. "שלומי לא להיט", אמר אז בנו ל"רדיו חיפה", "אבל לפחות יש לנו ידיעה שמפיגה את חוסר הוודאות. הרבה זמן ידענו שזה מה שקרה אבל היינו צריכים ידיעה מוסמכת". כאשר פרחאן אלקאדי חולץ מהשבי, הוא סיפר כי הוא וזלמן היו יחד במשך תקופת השבי, וכי היה לצדו ברגעיו האחרונים. 

מאז חטיפת אביו לוקח זלמנוביץ חלק פעיל, יחד עם אשתו ד"ר אורה גזית, במטה החטופים הארצי והחיפאי. הוא נאם בהפגנות ובעצרות, התארח באולפנים השונים, אך היתה לו דרך מיוחדת להנציח את אביו.

פעם בשבועיים-שלושה, היה משאיר זלמנוביץ עציצים עם שתילים מהקיבוץ, בחורשה ליד ביתו ברחוב איינשטיין בחיפה. לצד העציצים מניח זלמנוביץ עמוד מודפס לכבוד אבא שלו עם תמונתו, ציון מספר הימים שעברו וכמובן בקשה לא לשכוח את החטופים. הוא הזמין את כל מי שרוצה לקחת עציץ וביקש להשאיר עציץ ריק כדי שיוכל להמשיך ולשתול עציצים חדשים. 

"יש המון דרכים להזכיר לכולם שעדיין ישנם 50 חטופים בעזה", הוא אמר ל"רדיו חיפה" בתחילת חודש יולי השנה, "ההנצחה שלי היא  מינורית, בשביל הנפש שלי. אנחנו זועקים בהמון פלטפורמות, ביום אחד התארחתי באולפן טלוויזיה, דיברתי ברדיו ונאמתי בעצרת בערב. זו דרך אחת שאנחנו, בני משפחות החטופים, משתמשים להעלאת המודעות. דרך אחרת היא פרטית שלי, בה אני מנציח את אבא שלי בלי הרבה תהודה". 

הבוקר (רביעי) פרסמה ד״ר אורה גזית בעמוד הפייסבוק שלה את הפוסט הזה: ״לאחר מסע מזוויע, נוראי, קשה, בלתי נתפס ומפרך, זלמן הושב הביתה. לילה ובוקר מוזרים ומערערים מביאים בליל של רגשות סותרים. באופן מפתיע הוודאות יצרה אצלי אי-וודאות. כל מה ש׳התרגלנו׳ אליו בשנתיים האחרונות פתאום קורס אל תוך עצמו וצריך למצוא את הדרך מחדש…

״אין לי ספק שניטיב למצוא את דרכנו, אבל נזכיר כי המסע עוד לא תם. 13 משפחות עדיין ממתינות להשבת יקיריהן לקבורה בארץ. אנחנו איתם במאבק הכי צודק שהיה כאן, ומקווים שגם אתם, עד החטוף האחרון״.

ואילו בועז הסתפק במילים אלו: ״אבא הוחזר. עוד 13 חטופים חללים בעזה, ומשפחותיהן מחכות. אנחנו איתן עד החטוף האחרון״.

ראש העיר יונה יהב ספד לו: "עצב גדול, ובצדו הקלה. אריה זלמנוביץ ז"ל, יליד חיפה אשר יצא ממנה בשנת 1957 להקים את קיבוץ ניר עוז, חזר הביתה, לאדמת הארץ הזו שאותה אהב ועיבד, לאחר שנחטף ב-7 באוקטובר מביתו בקיבוץ ונרצח בייסורים בעזה. 'איש קשוח וצנוע', תיארו אותו מכריו. ואכן, מי שבוחר לעשות את המעשה הציוני של יישוב הארץ לאורך הגבולות, להקים משפחה לתפארת, להיות איש אדמה וספר, ולחוות אינספור אירועי לחימה וטרור על סף ביתו מבלי להישבר, הוא איש שעשוי מחומרים מיוחדים, איש של ציונות מעשית וערכית מהמעלה הראשונה, כפי שהאבות המייסדים ראו בעיני רוחם. אריה היה גיבור ישראלי שקט בחייו, והוא גיבור ישראלי לאחר מותו. אני מייחל שנהיה ראויים לו ולשאר הנופלים והנרצחים. אני משתתף באבלו הכבד של בעז, בנו של אריה ותושב חיפה, ובאבלה הכבד של המשפחה".