מכבי סל נשים תשחק הערב לזכרם של הלוחמים תומר קרן ושלו דגן ז"ל

קבוצת כדורסל הנשים של מכבי חיפה תארח הערב בשעה 19:00 באולם הביתי ברחוב ביכורים את נשות פתח תקווה למשחק במסגרת המחזור השני בליגת העל. לאחר שבשבוע שעבר משחק פתיחת העונה הוקדש להעלאת המודעות למלחמה בסרטן השד, הפעם בחרו במועדון להקדיש את המשחק להנצחת שני לוחמים: סמל תומר קרן ז"ל מחיפה וסמ"ר שלו דגן ז"ל מקרית ים, שנפלו במלחמת חרבות ברזל.

"היה לנו חשוב להגיד תודה ללוחמים שהיו מחוברים למותג שנקרא מכבי חיפה ולהנציח אותם בכל דרך", אומרת רינת כהנא, מנכ"לית המועדון, "הספורט הוא אמצעי להשגת המטרה והמטרה היא לחבר את הקהילה דרך ערכים.אחת הדרכים היא להנציח את מי שהיו חברי הקהילה. המשחק הזה הוא בסימן הכרת תודה לתומר ושלו שחרפו נפשם כדי להגן עלינו ובזכותם אנחנו פה".

אמו של תומר קרן, סנדרה, תהיה נוכחת הערב בטקס הפתיחה המוקדש עבורו, "הצורך להנציח ילד שכבר איננו הוא צורך שלי להנכיח אותו בכל צורה, בכל מקום ובכל זמן כי אני רוצה אותו כאן", היא אומרת בשיחה על ילד שנפל בזמן פעילות ברכס רמים בצפון הארץ, "מאז שהחטופים חזרו אני מרגישה שהאירוע המשמח הזה קרה בזכות הלוחמים שהקריבו את חייהם. אמנם הילד שלנו לא יחזור באף עסקה, והכאב רק הולך ומתעצם, אבל יש משהו בהנצחה שנותן לי כוחות להתמודד עם החוסר. זה כמו חמצן עבורי".

עד כמה תומר היה מחובר למותג מכבי חיפה?

"תומר לא היה מפספס אף משחק של מכבי חיפה בכדורגל. הוא היה ילד ספורטיבי. כשהוא נפל, מצאתי פתק בטלפון שלו שבו כתוב שלהיות מצוין בכל תחום זו שאיפה עבורו. זה מתחבר לערכי הספורט ולערכים של מכבי חיפה", היא אומרת ומתייחס לתשומת הלב התקשורתית בשנתיים האחרונות שהתעסקה בעיקר במשפחות החטופים, "בכל פנייה להנצחה גדולה אמרו לנו שכרגע העיקר הן משפחות החטופים. מהרגע שהם חזרו, אני מרגישה צורך להנציח ולהביא לקדמת הבמה את החיילים שנפלו על מנת שזה יקרה".

החיבור בין הנצחת החללים לבין קבוצות הספורט שאהדו ניכר מתחילת המלחמה וגם במקרה של קרן, אמו מבקשת להזכיר: "תומר בחר במדינה לפני שהוא בחר בעצמו. בעיניי, הוא מסמל אומץ וגבורה וחובה עלינו לזכור את הדור שבזכותו אנחנו ממשיכים את הקיום שלנו פה".

גם יואל דגן, אביו של שלו שנפל ב-7 באוקטובר אחרי שלחם כלוחם חוד בגולני, ייקח חלק במשחק הערב, "שלו נולד למשפחה שיש בה קרוב ל-200 שנות שירות בגולני והוא החלל השני במשפחה", משתף יואל, ששירת כ-32 שנה בחטיבה ובין יתר תפקידיו היה אחראי על חללי החטיבה, "ב-7 באוקטובר שלחתי לו הודעה שלא יזלזל בזמן צבע אדום, שירוץ למרחב מוגן. הוא שלח לי הודעה: 'אתה לא מבין איזה סרט אקשן הולך פה'. השבתי לו שמה שהוא לא למד, אני כבר שכחתי. בלילה, אחרי שהגיע מידע מהשטח, הבנתי שאני הולך להיות אב שכול".

הכוח של דגן היה הכוח הראשון שנתקל במחבלי הנוח'בה ונלחם קרוב לשעתיים עד שנפל. "ההנצחה של שלו עבורי היא פורצת דרך: אנחנו המשפחה הראשונה שקיבלה את הנשק שלו, אפילו מהג'יפ שבו לחם הפכנו לאנדרטה והתעקשנו על כך שייזכר כלוחם חוד, בהתאם לחוק שהעביר הרמטכ"ל גדי אייזנקוט בזמנו".

מה היית רוצה שיזכרו משלו?

"שלושה משפטים שהוא היה אומר באופן קבוע: 'להרים את הראש ולא להיכנע אף פעם', 'להסתכל למכשולים בלבן של העיניים ולא להראות חולשה', ו'תמיד תמיד לתת מבלי לבקש תמורה'. אלו המשפטים שהכי אפיינו אותו", הוא אומר ומדבר באופן אישי על געגוע בלי תאריך תפוגה, "היינו מאד דומים וקרובים. לא היינו, עדיין אנחנו דומים ונהיה תמיד".