הורים בחיפה על סגירת מסגרות לבעלי צרכים מיוחדים: "הכי קל לפגוע במוחלשים"

"הורים יקרים, בשל הקיצוצים בתקציב הרווחה, נעדכן כי המרכז למשפחה, המרכז לחיים עצמאיים, מועדונית בית ספר אופקים, מועדון בוגרים של גן הילד בחיפה ובקרית חיים והגן השיקומי פלורה – כולם צפויים להיסגר בתחילת 2026. ייתכנו פגיעות נוספות בשירותי הרווחה".

כך נפתחה ההודעה שעברה הבוקר בקבוצות הוואטסאפ של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ברחבי חיפה. משפט קצר, יבש, שנחת על מאות משפחות כמו רעם. עבור רבים מהם אלו לא "שירותים משלימים", אלא מסגרות קיום בסיסיות, המאפשרות לילדיהם להתפתח, ולמשפחות עצמן לנשום.

מאחורי ההחלטה הגדולה עומד הגירעון העירוני, שהוביל לשורת קיצוצים רוחבית בשירותי הרווחה. לפי המידע שמסר אגף הרווחה, המסגרות שייסגרו הן בין הוותיקות בעיר, חלקן פועלות למעלה מ־20 שנה. המרכז למשפחה, לדוגמה, הוגדר באתר העירייה כמסגרת שתפקידה "לחזק את החוסן המשפחתי, לספק מידע, תמיכה, סדנאות ופעילויות למשפחות המתמודדות עם גידול ילד עם צרכים מיוחדים". אותו בית מקצועי, מוכר ומוערך, שעליו נשענו דורות של הורים, ייסגר.

כדי להבין את ממדי הפגיעה,  שלושה הורים: איילת, אביאל עבודיאן ורוני גור, מתארים מציאות שבה כל סגירה כזו איננה "עוד קיצוץ", אלא חבל הצלה שנחתך בבת אחת.

איך קיבלתם את ההודעה על סגירת המרכז?

איילת: "ממש באמצע היום פתאום מגיעה הודעה שאין, שכל מה שהיה אמור להתחיל – לא יהיה יותר. זה מרכז שהיה בית. מקום שבו ידעתי שהילד שלי מקבל את התמיכה הנכונה, שהמידע זורם, שיש אוזן קשבת וצוות מקצועי. עכשיו זה נמחק".

איילת, מורה ואם לילד בוגר עם צרכים מיוחדים, משתמשת במרכז למשפחה כבר יותר מ-20 שנה. לדבריה, זה לא רק מקום לפעילויות אלא רשת חברתית, מקצועית ורגשית שמחזיקה עולם שלם: "זה היה עוגן. פעמיים־שלוש בחודש הייתי נעזרת. קיבלתי הדרכה, שמות של מטפלים, אבחונים, קבוצות תמיכה. גם מורים פרטיים. במקום לשלם 380 שקל, בזכות המרכז זה עלה 60. זה לא רק חוג, זה שינוי חיים".

היא מדגישה שוב ושוב את עוצמת האובדן, "זה כמו מחיקת שרתים של כל המידע בעיר. אין דרך אחרת להגיע אליו. זה פוגע בכולנו, הורים, ילדים, בוגרים. זה מסיר מאיתנו את היכולת להתמודד".

אביאל עבודיאן, אב לילדה בת 11 בחינוך המיוחד, קיבל את הבשורה כשהוא כבר מותש משורת קיצוצים קודמת, "כבר אחרי המלחמה עצרו לנו את הנופשונים. היום הודיעו שגם ב־2026 לא יהיו, כי אין תקציב. ועכשיו גם המרכז למשפחה. זה בלתי נתפס".

לדבריו, מדובר בפגיעה קשה לא רק בילדים, אלא גם בהורים, "אצלי זה המקום היחיד שבו יכולתי לדבר, להשתחרר, להיות עם אנשים במצב שלי. פעם בשבוע לפחות זה היה העוגן שלי. הילדה שלי לא מדברת, בקושי מוציאה מילים. היא לא מבינה למה פתאום היא לא הולכת לנופשונים או לפעילויות. איך אפשר להסביר לה שנגמר התקציב?".

איך הסגירה תשפיע על שגרת החיים שלכם?

"זה עושה לנו נזק נפשי ופיזי. אין הרבה מקומות שתומכים בנו כהורים. המרכז היה הכל – תמיכה, פעילויות, מפגשים, טיפול בילדים ותמיכה בהורים. עכשיו גם זה נעלם".

רוני גור, אם לילד בן 8, שמעה על הקיצוצים דרך קבוצת הורים, "פתאום הודיעו שכל הפעילויות שנקבעו, לא יתקיימו. זה מרתיח. מקצצים לא באנשים שמרוויחים סכומים גבוהים, אלא באוכלוסיות הכי מוחלשות. אנחנו גם ככה מקבלים פירורים, ועכשיו גם אותם לוקחים לנו".

לדבריה, הפגיעה רחבה הרבה יותר ממה שנדמה, "אני עובדת מסביב לשעון כדי לספק לבן שלי את העזרה שהוא צריך. על כל דבר צריך להילחם. עכשיו לוקחים גם את מעט התמיכה שהייתה. זה לא פוגע רק בילדים שלי. זה פוגע בכל הילדים בעיר, בחוגים בבתי הספר, במועדוניות, בשגרת ההורים שעובדים".

היא מדברת בכאב אבל גם בתקיפות, "הכי קל לפגוע באנשים מוחלשים, כי הם לא יכולים לצאת להפגנות או לשלם לעורכי דין. אנחנו עסוקים בהישרדות. לכן מה שנשאר לנו זה לפנות לתקשורת, להשמיע קול. אבל למה זה צריך להגיע לזה בכלל? למה לחכות שהורים מיואשים יתחננו להציל את מה שמגיע להם?".

לצד הכאב חוזרת אצל כולם דרישה אחת ברורה: לעצור את המדרון. איילת מדברת על "חוסר מוסר חברתי" ועל כך ש"דווקא אחרי המלחמה, אלה שצריכים להיות ראשונים לקבל תמיכה, נהפכים לראשונים שנפגעים", אביאל מבקש שאנשי הציבור יתערבו, "שרית גולן עזרה לנו בעבר, ואני מקווה שתצליח גם עכשיו. חייבים למצוא תקציב, אפילו מהממשלה", ורוני מסכמת בקול ברור, "אנחנו אחרי שנתיים קשות. במקום לתגבר, גורעים. יש תקציבים, רק לא אמורים לקחת מהילדים שלנו".

מעיריית חיפה נמסר: "על פי הנחיית ראש העיר יונה יהב והמנכ"ל דוד לוריא, לא יהיה קיצוץ במועדוניות, והן ימשיכו לפעול כסדרן גם בשנת 2026".