הגנן שמטפח רוח: הצצה אל תוך הסודות הכמוסים של הגנים הבהאים

כבר 20 שנה שטום אופיר מגיע מדי בוקר אל הגנים הבהאים ויודע שהעבודה שלו לא מתחילה בצמח, אלא באדם. "אתה מגיע לעבודה ומרגיש איזושהי התעלות", הוא אומר ומיד מבהיר שזו לא קלישאה. "קשה מאוד לא להתרגל לזה, אבל כל יום אתה צריך לבוא עם אותה חדות מטרה, כאילו זו הפעם הראשונה".

אופיר, חבר קיבוץ אלונים, הגיע לגנים ב־2005 אחרי שנים של ניהול גנים בקיבוץ ולימודי אדריכלות נוף. הוא לא התחיל כגנן מן השורה אלא כמפקח גינון, תפקיד שמצריך ראייה רחבה וירידה לפרטים הקטנים ביותר. "הגינון פה מחולק לאזורים ולכל אזור יש מפקח, מתחתיו צוותים ומנהלי צוותים. המפקח מתכנן את העבודה, בדרך כלל שבוע קדימה, מפקח על הביצוע ונותן הדרכות. מנהלי הצוותים הם אלה שמחזיקים את הגנים בפועל".

היקף העבודה עצום: בחיפה כ־40 דונם, ובעכו עוד כ־60. "כל מחלקת הגינון, כולל עכו, זה 100 איש", הוא מסביר, ומוסיף שהשגרה מתחילה מוקדם. “ב-6:30 מתחילים. השעה הראשונה מוקדשת לניקיונות, שהגן יהיה מצוחצח. אחר כך עובדים לפי התוכנית: כיסוח, גיזומים, כולל גיזומים מיוחדים של עצים שמעוצבים בצורה מסוימת. זו עבודה פיזית קשה, במיוחד בקיץ".

כששואלים אותו מדוע רמת ההקפדה כאן כמעט סגפנית, עד הסנטימטר, הוא מחבר בין האסתטיקה לנפש. "הבהאים מאמינים שהצורה החיצונית של הסביבה משפיעה על הנפש פנימה, וההפך. נפש מלוטשת רוצה סביבה מלוטשת. זו התורה וכשאתה עובד פה, אתה מרגיש את זה בפועל".

אחד הרגעים החזקים בעבודתו היה דווקא יומיומי, "אני הייתי אחראי על החלק העליון של הגנים בחיפה, מהמקדש עד ליפה נוף. מי שמסתכל מלמטה רואה סמל לשאוף אליו; מי שמסתכל מלמעלה רואה את המרחקים שאפשר לשאוף אליהם. בחורף אתה רואה את החרמון המושלג, את עכו, את ראש הנקרה, אתה מרגיש על גג העולם".

עם השנים עבר לעבוד גם בעכו בעיקר עם צעירים בהאים שמגיעים לשנה או שנתיים של שירות. "זו חוויה. הם באים חדורי מטרה, צריכים ללמוד גינון תוך כמה חודשים. חלק מהעבודה שלי היום, גם אחרי שיצאתי לפנסיה, הוא להכין תוכניות הכשרה כדי שהם יגיעו לרמה הנדרשת מהר". איך מכשירים גננים למקום כזה? "הכי טוב דרך הגננים המנוסים. להיות שוליה, לראות, לעבוד יחד. לזכור כל הזמן שאנחנו שליחים של הבהאים – להרים את המקום לרמה שהם שואפים אליה".

אופיר יהודי, עובד במרחב קדוש לדת אחרת, ולא רואה בכך סתירה. "אני לא מתיימר לייצג את הבהאים. אני אני. העבודה שלי היא להיות שליח ציבור שלהם. הם מתחלפים וחוזרים הביתה להפיץ את הרעיון; אני פה כדי להכין את הגן עבורם".

האתגרים אינם דרמטיים, אלא מתמשכים. "חזירי בר יש בכל חיפה", הוא מחייך, "אבל האתגר האמיתי הוא לשמור על אותה רמת הקפדה כל השנה. העולה לרגל שמגיע לפה, זו הפעם היחידה בחייו. החוויה שלו צריכה להיות מושלמת".

כאדריכל נוף, הוא מתאר היגיון מדויק: ציר מרכזי מהמקדש למעלה ולמטה, טרסות שמקיפות אותו, משחקי אור וצל, דשא בגוון זהוב, ברושים כעמודים, מים זורמים כמוטיב פרסי. "הכל נשתל כאן בכוונה. כל צמח נבחר, נגזם, מטופל. אפילו החיפוי על הקרקע כדי לשמור על הלחות. בקיץ אתה דוחף אצבע באדמה ומרגיש קריר".

בסוף היום, גם בבית יש לו גינה, "בפנסיה היא אפילו השתפרה", הוא צוחק. וכששואלים על צמחים מפלסטיק הוא לא שופט. "אם טוב לך – בסדר. כל אחד יכול ללמוד היום באינטרנט. גם אני נכנס, יש דברים שאני לא יודע".

מתוך סדרת הרשת "חיפאים בדקה", בעמוד האינסטגרם של "רדיו חיפה".