בקשת האב השכול: "תגידו לילדכם שאתם אוהבים אותם, לי כבר אין למי להגיד"

בימים אלו מוקמת בקרית מוצקין בשיתוף העירייה "פינת הערכים של אסף", לזכרו של רס"ל אסף פנחס טובול ז"ל, לוחם שריון בגדוד 77, חטיבה 7, שנפל בקרב בחאן יונס בתאריך 27 בדצמבר 2023 משתי פגיעות RPG בטנק שבו לחם.

הפינה היא מרחב קהילתי פתוח שיכלול ספסלים, כאשר כל אחד מהם יוקדש לערך מרכזי שעל פיו חי טובול – חברות, נתינה, כיבוד הורים, אחריות, אהבת אדם ולשון נקייה. לצדם תוקם אבן זיכרון ופינה שקטה להתבוננות. המטרה היא לא רק להנציח שם, אלא להנכיח דרך. מקום שילדים, בני נוער ומבוגרים יעברו בו ויזכרו מהו אדם טוב, ומה כוחו של יחיד להשפיע על סביבתו.

טובול היה בן 22 בנופלו והיחיד מצוות הטנק שנהרג. מאז, אביו מאיר טובול נושא עמו מסר אחד, פשוט, והוא "אל תחכו. תגידו לילדים שלכם שאתם אוהבים אותם. לי כבר אין למי להגיד".

טובול היה תושב קרית מוצקין, בן שביעי במשפחה, חייל מצטיין שקיבל בסיום הטירונות אות מצטיין גדודי, אך לא טרח לספר על כך בבית. "ישבנו כל המשפחה בטקס בלטרון", מספר האב, "ופתאום קראו את השם שלו. כולם אמרו: זה באמת מגיע לו. הוא היה צנוע עד הסוף".

חבריו ופקודיו תיארו לוחם ומפקד בגובה העיניים. הוא היה לקראת שחרור, אך המשיך לחנוך חיילים צעירים, לחזק את מי שהתקשה ולראות קודם כל את האחר. "הפקודים שלו אמרו לי שהוא דרש מעצמו יותר מהם", מספר האב, "לכן הם השתדלו לעשות מעבר".

שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה השתחרר טובול משירות סדיר ואף אחד לא קרא לו. לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, כשהכיר אישית לוחמים מטנק שנפגע, בחר לחזור מיוזמתו לפלוגה שבה שירת. "זה היה מתוך אהבה לחברים ולמדינה", אומר האב. "אף אחד לא חייב אותו. הוא פשוט הרגיש שהוא צריך להיות שם".

"פאפא, אני אוהב אותך"

כיבוד הורים לא היה אצל טובול ערך תיאורטי, אלא התנהלות יומיומית. האחים ידעו שכשהוא יוצא לחופשה, הרכב של אבא עומד לרשותו, אבל גם אז היה שואל אם זה נוח. פעם אחת, כששמע שאביו נח בחדר, ויתר כדי לא להפריע. כשהיה צריך לצאת מוקדם לצבא, היה קם בשקט, בלי להעיר. לאביו הוא קרא פאפא, וכשהיה חוזר מהצבא היה ניגש אליו ואומר "פאפא, אני אוהב אותך". "זה חסר לי יותר מהכל", אומר האב, "הדברים הקטנים האלו".

על קברו של טובול נחקק הפסוק: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע  וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". עבור המשפחה, זאת לא סיסמה אלא תמצית חייו. "הוא לא דיבר לשון הרע על אף אחד, לא עשה רע לאיש. היה איש שלום וחיבורים. היום, בווטסאפ, ברשתות החברתיות כל כך קל לפגוע במילים. הוא בחר אחרת".

"כשואלים אותי 'מה שלומך?', אני עונה, 'כואב וצר לי על מה שחסר לי. אבל שמח ומאושר על מה שנשאר לי'. אמנם יש צער וכאב שילווה אותנו כל החיים, אבל יש משמעות גדולה על מה שנשאר לנו בחיים", אומר טובול האב.

במהלך השבעה ביקשו חברים לאסוף זיכרונות. שתי ידידות ריכזו סיפורים מעשרות אנשים, מהצבא ומהאזרחות, ומהם נולד ספר עדויות על נתינה ואהבת חינם. "אנשים מכל עם ישראל", מספר האב, "סיפרו מה אסף היה בשבילם". 

לאחרונה הצטרף מאיר טובול גם למיזם צו החיים, פורום של משפחות שכולות שבוחרות להנציח את יקיריהן דרך המשך עשייה וחיזוק הזהות והערכים במדינת ישראל. "לא רק לזכור את מי שאיבדנו", הוא אומר, "אלא להמשיך את מי שהם היו". ולסיום הוא חוזר על אותו משפט אותו הוא אומר כמו מנטרה בכל שיחה או הרצאה שהוא מעביר: "תחבקו את הילדים שלכם. תגידו להם שאתם אוהבים אותם. תלמדו ממי שכבר לא יכול".